"היינו בכפר והגשם לא הפסיק. הכבישים קרסו, התשתיות קרסו, עמודי חשמל ותקשורת - הכל קרס", כך שיחזרה אתמול אלכס צור, את מה שהתרחש בכפר פולגה בצפון הודו, במהלך הסופה העזה שפגעה השבוע באזור כולו.
אלכס ומתי הם בעלי "קיפוד צעצועים". יחד עם ילדיהם ארי (7) ואולי (3 וחצי), הם יצאו למסע בהודו, כדי לקבל רעיונות ליצור צעצועי עץ ייחודיים. לפני שהחלה הסופה הם הספיקו להגיע לכפר פולגה. "לא היה חשמל בתוך הכפר ולא מים זורמים", סיפרה אלכס. "בישלנו על גז. ידענו שהכל מסביב נהרס ואין דרכי גישה, ומה שהדאיג אותנו במיוחד, אחרי ארבעה ימים, זה שאין דרך ליצור קשר עם אף אחד מבחוץ, וחששנו שיתחיל מחסור במזון וציוד בגלל קריסת התשתיות".
אלכס ומתי חברו למשפחה ישראלית אחרת, עידו ושלי ליטמן־לוי, וילדיהם, הבן אורי (7) והבת אביב (10), במטרה לצאת מהכפר מהר ככל האפשר.
"לקחנו כמה פורטרים שהעמיסו את הציוד ויצאנו בבוקר מוקדם", תיארה אלכס. "רצינו להגיע לכפרים הסמוכים, בתקווה ששם יש תקשורת ואין בעיית מזון. הדרך הייתה קשה מאוד. מפולות של סלעים, לא היו כבישים, עברנו בנחלים ועל גשרים שקרסו. לא שיערנו שזה יהיה כל כך מסובך. בכל כפר שהגענו אליו ראינו שהמצב יותר גרוע, אז המשכנו לכפר הבא. לילדים זה לא היה פשוט בכלל. הייתי עסוקה רוב הזמן בלהשגיח שלא ייפלו לתהום או לבור. היה מאוד מסוכן, אבל היינו חייבים לצאת משם".
אחרי 20 קילומטרים של מסע מפרך הגיעו המשפחות לעיר קטנה בשם בונטר, יצאה השמש יצאה והתשתיות חזרו לפעול. "המשפחות מאוד דאגו לנו, גם החברים", סיפרה אלכס. "פתאום נעלמנו לכמה ימים ובחדשות מדווחים על הסופה אז כולם היו מאוד מודאגים. זה היה מסע מטורף. הילדים ממש מרגישים גיבורים. הם צעדו בתנאים מאוד קשים. הם פשוט אלופים".
חברתה של אלכס, צאלה פינטו, שעזבה כמה ימים לפני שהחלה הסופה, סיפרה: "אחרי כמעט חודש בפולגה שהיה גן עדן לנו ולילדים יצאנו במזל גדול בדיוק בזמן, בהחלטה של רגע. אם היינו נתקעים שם עם שישה ילדים קטנים לא היינו שורדים מסע של 20 קילומטרים עם כל הציוד, תינוקת וילד בן שלוש".
