ארבעת ילדי משפחת איסו מחדרה הם הייטקיסטים. אבי (31) הוא מהנדס תוכנה, עדן (27) היא מהנדסת מדעי המחשב בטכניון, ענבר (24) היא סטודנטית למדעי המחשב בטכניון ואלעד (23) הוא מפתח בחברת הייטק. ההורים שלהם עלו מאתיופיה, ועדן מספרת כי אביה, שעבד כגנן במועדון הגולף בקיסריה, הוא זה שעיצב את מסלול חייהם.
"העבודה בסביבת אנשים מלומדים ומצליחים נתנה לו מוטיבציה להשקיע בעתיד ילדיו, כדי להעניק לנו חיים דומים", אמרה, "אבא דחף אותנו להצלחה בלימודים ולרכישת השכלה גבוהה בתחומים הטכנולוגים, כדי להשתלב בתעסוקה הולמת ולקבל חיים טובים".
עדן סיפרה כי אביה רצה למנוע מהם להסתובב בשכונה ללא מעש ולכן קנה עבורם מחשב, "כדי שיספק לנו תעסוקה והתנסות טכנולוגית", וכשהחלו האחים להשתלב בתחום הם היוו מודל לחיקוי אחד עבור השני.
אבל סיפור ההצלחה של משפחת איסו הוא חריג בנוף. מחקר חדש חושף פערים עצומים בשוק ההייטק הישראלי בין יוצאי אתיופיה לבין האוכלוסייה הכללית.
רק 140 אקדמאים ממוצא אתיופי מועסקים כיום בהייטק בישראל, ופערי השכר לעובדים באותו ענף ובאותה רמת השכלה עומדים על 35-30 אחוזים לרעת יוצאי אתיופיה. בענפי ההייטק שבהם השכר גבוה במיוחד בקרב גברים ונשים שאינם אקדמאים, פערי השכר עומדים על 88-66 אחוזים לרעת יוצאי אתיופיה.
"בתור אישה שעובדת בתחום ההייטק, ובפרט בתור אישה אתיופית בתחום, אני מאוד מתחברת לממצאי המחקר", אמרה עדן, "קשה לשאוף להיות משהו מסוים כשאת לא רואה במקומות האלה אנשים בצבע שלך, כשאין לך מודל להזדהות איתו. את שואלת את עצמך, למה דווקא את כן?
"אני נמצאת במקום הזה בזכות הוריי שדחפו אותנו להצלחה והאמינו בנו. מערכת החינוך, שאחראית על עיצוב בני הנוער, צריכה להדגיש בפניהם כבר בגילים הצעירים את חשיבות מקצועות ה־STEM וההשפעה שלהם על עולם התעסוקה העתידי".
המחקר המקיף, שנערך עבור קרן אדמונד דה רוטשילד בשיתוף עם ארגון "מנהיגי העתיד" הפועל למיצוי הפוטנציאל בקרב צעירים יוצאי אתיופיה, חושף תמונת מצב מדאיגה אודות שילובם במקצועות ההייטק ובאקדמיה בכלל.
עורכי המחקר, חברת נאס לייעוץ ומחקר חברתי וכלכלי בע"מ, מדגישים כי למרות השיפור שחל לאורך השנים בזכאות לבגרות, בציוני הפסיכומטרי ובשיעורי הנשירה - הפערים גדולים.
לפי המחקר, כחמישים אחוזים בלבד מתלמידי י"ב יוצאי אתיופיה עומדים בדרישות הכניסה לאוניברסיטאות, לעומת כ־75 אחוזים בכלל החינוך העברי. רק 22.8 אחוזים מיוצאי אתיופיה שסיימו תיכון בשנים 2013-2012 המשיכו ללימודי תואר ראשון בתוך שמונה שנים מסיום התיכון, לעומת 48.2 אחוזים מתוך כלל מסיימי התיכון בחינוך העברי. מתוכם, רק 17.7 אחוזים מהסטודנטים לומדים לימודי מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה בתואר ראשון, זאת בהשוואה ל־33 אחוזים בקרב כלל הסטודנטים.
ממצא נוסף במחקר מצביע על מגמת נשירה גבוהה של כ־30 אחוזים בקרב סטודנטים יוצאי אתיופיה לעומת 20 אחוזים מכלל האוכלוסייה, בעיקר במקצועות ריאליים ובמכללות. לפיכך, רק 12 אחוזים מיוצאי אתיופיה הם בעלי תואר אקדמי, בהשוואה ל־53 אחוזים בקרב קבוצת הרוב.
שיעור גבוה מאוד של יוצאי אתיופיה - יותר מפי ששה בהשוואה לכלל האוכלוסייה - מועסק בעבודות בלתי מקצועיות, ורבים מהם עובדים בעיסוקים שבהם השכר נמוך במיוחד. בתפקידי ניהול או במשלחי יד אקדמיים, שיעור יוצאי אתיופיה הוא 13 אחוזים לעומת 41 אחוזים בכלל האוכלוסייה.
דנה בר, מנהלת תחום מיצוי השכלה גבוהה בקרן אדמונד דה רוטשילד, ציינה כי לנוכח הממצאים המטרידים של המחקר גיבשו בקרן ובארגון “מנהיגי העתיד” מפת דרכים מקיפה הכוללת המלצות מעשיות לשיפור שילובם של יוצאי אתיופיה בהייטק כבר מגיל בית הספר היסודי.
ד"ר תמי למיש־אייזנמן, מנכ"לית “אלומה”, עמותה שמקדמת מוביליות של צעירים בתחומי השירות, ההשכלה הגבוהה ותעסוקה איכותית: "הקהילה האתיופית היא שני אחוזים מהאוכלוסייה, אבל בהשכלה הגבוהה הם פחות מאחוז מהסטודנטים, ורובם לומדים במכללות. מבחינתי אותם צעירים שהצליחו להשתלב בלימודים ואחר כך בתעשיית ההייטק הם רול מודל. הם מה שאפשר לשאוף אליו עבור כל צעיר וצעירה אחרים בקהילה האתיופית. הגילוי שלפיו הם נכנסים לתוך חברות ההייטק ומזמינים אותם להשתלב, אבל מתוך ניצול כאילו הם פחות, מתסכל מאוד".
יפה טבג'ה, יזמית חברתית: "למרות ההשקעה של המדינה בהענקת מלגות על בסיס מוצא אתני, מספר הסטודנטים עדיין קטן. אני עוקבת אחרי המחקרים לאורך השנים ואני רואה שמגמת השיפור מאוד מצומצמת אל מול התקציבים הרבים שמושקעים בתחום הזה, מה שמוביל למסקנה הברורה - המדינה חייבת לפעול לשיפור החינוך מגילים המוקדמים. קידום התחום כחלק ממערכת החינוך בגילים צעירים יכול לסייע בצמצום הפערים".
יצחק טיים, יועץ אסטרטגי ופעיל פוליטי, מצביע על הקשר בין הפערים שנראים במגזר הפרטי לאלו הקיימים במגזר הציבורי: "אנחנו רואים ניצנים של שינויים במגזר הפרטי, אם זה בקידום או בקבלה לתפקידים שפעם היו נדירים. השורות נפתחות, אבל זה עדיין לא מספיק. כל עוד בשירות הציבורי, המעסיק הכי גדול במשק, לא יראו שיפור ניכר בתוצאות, בעלייה מתמדת בייצוג, בצמצום פערי שכר – הפערים במגזר הפרטי לא יצטמצמו".
