ב־28 באוקטובר 2019 הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום נגד יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון, ואביב ברדיצ'ב, המנהל החינוכי. כתב האישום ייחס להם עשר עבירות של המתה בקלות דעת ושתי עבירות של חבלה חמורה. זאת לאחר שבאפריל 2018, במהלך טיול גיבוש של מועמדים למכינת ציון, הם נפגעו משיטפון בנחל צפית. עשרה מועמדים למכינה וחניכים נהרגו: עדי רענן, אגם לוי, יעל סדן, אלה אור, צור אלפי, אילן בר שלום, שני שמיר, מעין ברהום, גלי בללי ורומי כהן.
לאחרונה הגישה הפרקליטות את הסיכומים שלה לבית המשפט המחוזי בבאר־שבע. במהלך המשפט, שנוהל על ידי עורכי הדין ואדים סיגל ודרור שטורק, טענה המדינה כי האסון נגרם באופן בלעדי בשל התנהגות הנאשמים.
הפרקליטים ינסו לשכנע את בית המשפט כי כאהן וברדיצ'ב אשמים. סנגוריהם של הנאשמים ביקשו ארכה מבית המשפט להגיש את סיכומיהם בעוד שלושה חודשים. זאת לאחר שב־9 באוקטובר נקבע מועד לסיכומים בעל פה.
הגשת הסיכומים היא צעד נוסף לעבר הכרעת הדין, ככל הנראה עד סיום השנה. סיכומי הפרקליטות מחולקים לפרקים, אחד החשובים שבהם הוא פרק 6 – "ציר הזמן של אסון ידוע מראש" – שבו מפרטים את ההתרחשויות באותו שבוע גורלי. האסון, עושה רושם, לא קרה באותו יום חמישי בחודש אפריל 2018 בשעה 13:14. הוא החל להתגלגל במהלך השבוע, עם שרשרת של החלטות לקויות שהובילו לתוצאה הקטלנית. הדרך שבה ההודעות והמידע מוצגים ממחישה היטב את העובדה שכמעט בכל רגע נתון, עם עוד אזהרה ועוד חשש שעלו, היה אפשר לסגת ולהציל חיים.
עדותו של כאהן בבית המשפט וחקירותיו במשטרה עלולות לסבך אותו עם מתן הכרעת הדין. מצד אחד הוא הציג עצמו כמנהל אחראי, שבטיחות החניכים והמועמדים במכינה היא ראשונה במעלה אצלו – הוא מדקדק בנהלים ודואג לשלומם. מצד שני, בפועל, כשהבין שהם עומדים להיכנס לתוך תוואי נחל, לא עשה דבר כדי למנוע זאת מהם. "אנחנו שנים פעלנו כדי לעשות את טיול הגיבוש כטיול מאתגר שמעמיד את החניכים במצב של אי־נוחות", אמר בחקירתו במשטרה, "הכוונה פה לא לסכנה, אבל למשל גשם הוא בהחלט סוג האתגר שאני וצוות המכינה חושבים שחניך יכול לעמוד בו ורצוי שיעמוד בו".
כאהן טען כי היה מעורב בתכנון הטיול באופן פרטני, וסיפר בעדות בבית המשפט כי ברגע שהבין שהם נכנסים לתוואי נחל, לא רצה להתערב כדי לא לגרום ליותר נזק. "לגבי נחל צפית לא שאלתי כי הבנתי שזהו כבר מצב נתון שכל התערבות שלי בו עשויה לגרום ליותר נזק", אמר, "כך היה במחשבתי אז וכך אני חושב עד היום. למרות שהמציאות כמובן הייתה טרגית ונוראית".
השופט ליבדרו העיר לא אחת בנושא. בחקירה הראשית של כאהן שאל "אתה מציג המון נהלים ומהם עולה שבטיחות זה דבר שלא זר לך וחשוב לך. אז אני שואל אותך כהיגיון בריא, כשכל ישר, איך אתה, יש חשש לשיטפונות, יש שריפות ביער? לא יוצאים לטייל בו. אולי השריפה תעבור לשם, אולי לשם. יש חשש לשיטפונות. יש דרום, הולכים לצפון. יש צפון, הולכים לדרום. או דוחים בשבוע־שבועיים. למה בכלל לקחת את הסיכון הזה? האם זה נראה לך לא הגיוני לא לטייל במקום שבו יש חשש לשיטפונות". על כך ענה כאהן: "כן. נראה לי לא הגיוני".
ומה לגבי ברדיצ'ב, שנכנס אל נחל צפית בעצמו עם הצעירים? מהעדויות עלה כי הוא ידע שיורד גשם באזור. הפרקליטות צריכה להוכיח שהוא צפה שיש אפשרות קרובה לאסון ונטל סיכון בלתי סביר. זאת כאשר הוא מנסה להשליך את האשמה על מנהל המכינה, ולשכנע את בית המשפט שהוא פעל על פי ההנחיות שלו.
