לפעמים גם אירוע פוליטי מטריד שמתבטל ממש ברגע האחרון, מלמד לא מעט על מערכת יחסים בין שתי מדינות ועל ההפתעה הכי גדולה, בדמות עמדה חיובית מוצקה של ארגון המוסלמים בשוודיה שיוצא נגד ממשלתו כדי לתמוך בישראל.
אלה לא היו "רק" נשיא המדינה, ראש הממשלה, שני הרבנים הראשיים בירושלים ושגרירות ישראל בשטוקהולם שֶׁמָּחו, גינו ויצאו במלוא החריפות נגד ההיתר המוזר והמקומם שהעניקה ממשלת שוודיה - להפגין ולשרוף ספר תורה מול שגרירות ישראל בשטוקהולם.
זה היה בעיקר טאהר אקאן, יו"ר הארגון האיסלאמי (שבו חברים רבבות), שיצא בלשון חריפה נגד ההיתר המרתיח. מה הקשר, הודיע הארגון בשטוקהולם, בין שריפת ספר הקוראן בחודש שעבר מול המסגד הגדול בשבדיה, לבין ההיתר לבצע שריפת ספר תורה מול השגרירות הישראלית? ישראל הרשמית, צריך להדגיש, גינתה את שריפת הקוראן, וממשלת שוודיה, כך זה נראה, נתנה היתר לביצוע השריפה כדי להרגיע את המוסלמים.
חשוב להבהיר: אתמול בצהריים הודיע המפגין כי הוא מתחרט וכי החליט שלא לשרוף את ספר התנ"ך. "רק רציתי לבדוק שאין אכיפה בררנית", ניסה לתרץ.
אלא שהמהלך לא עבר בשקט: נשיא המדינה הרצוג לא רק גינה את שריפת ספר הקוראן, אלא כינה את המהלך הזה במונח "אנטישמיות" כשהוא מבהיר שאין קשר בין הבעת דעות פוליטיות לבין הצתת התנ"ך, ועוד ברישיון. המפגין, מהגר מאחת מהמדינות הערביות (ככל הנראה מצרים או סוריה) ביקש בכלל למחות על הצתת הקוראן בידי מפגין עיראקי נוצרי, סלמאן מומיקא בן ה־30. איראן וחיזבאללה הזדרזו להוסיף שאותו מומיקא גויס והופעל בידי המוסד הישראלי.
הקלות שבה העניק משרד הפנים השוודי את האישור לשריפת ספר התורה, מעוררת תהיות. הלוא רגע לפני שוודיה התפארה בשיפור היחסים עם ישראל. ואז הגיע מטח המברקים: מנשיא המדינה, מראש הממשלה ומשני הרבנים הראשיים.
האמת? קשה לדמיין שאפילו אצלנו, גם כשהעם חצוי ומקוטב, הייתה החלטה כזאת, לשרוף את הספר הקדוש למוסלמים, עוברת בקלות כמו ההחלטה שהתקבלה בשטוקהולם. לא שורפים את הברית החדשה או את הקוראן, בדיוק כמו שבמדינה מתוקנת (הלו, שוודיה) לא מעלים באש את התנ"ך, ועוד מול פני הדיפלומטים הישראלים בבניין השגרירות. אותו מומיקא ששרף (כן, לאחר שקיבל אישור) את הקוראן, היה ראש ארגון טרור בעיראק ונאלץ לברוח אחרי שהסתכסך עם ראש הארגון היריב, שאיים על חייו. כשביצע את שריפת הקוראן, הוא בכלל רצה לשלוח מסר. אבל מה לישראל ולסכסוכי הטרוריסטים בעיראק?
בסוף השבוע, אחרי שרשרת התגובות והודעת האיחוד האיסלאמי, שוודיה התחילה להתקפל. לפניית שגריר ישראל, זיו נבו־קולמן, הודיע משרד החוץ ש"זה בכלל לא אנחנו". בהמשך יצא שר החוץ, טוביאס הולסטרום, בהצהרה מפתיעה, שממנה השתמע ש"אנחנו מנסים לתקן את הטעות, אבל ייקח זמן". דוברת המשטרה, קאריה סקאגרלנד, כבר שינתה גירסה כשהודיעה ש"לא הענקנו למפגין אישור לשרוף ספרי קודש, רק להביע דעה פוליטית".
מסקנות? ציון לשבח לאיגוד המוסלמים של שוודיה, וציון לגנאי לממשלת שטוקהולם שניסתה שלוש פעמים לחזור בה, בכל פעם בתירוץ אחר. למרות ההודעה של שר החוץ השוודי לעמיתו הישראלי, אלי כהן, ש"החלטנו לשפר את היחסים", אין כמו האירוע הזה ללמד שיש עוד הרבה מה לעשות כדי לשפר באמת את מערכת היחסים.
