זאב אברהמי | הצד של ג'וקוביץ'
– טוק טוק.
– מי שם?
– זה אני, קרלוס. מהחצי בפריז. חזרתי.
– אתה מוכן?
– מוכן.
– מוכן, מוכן? או שאתה עוד פעם הולך להתפרק לי, רגל אחרי יד, בדיוק ברגע שאני אמור להעביר לך את השרביט. מכות שלוקחות את הנשימה מהקהל זה אחלה, אבל אתה צריך לקחת. אני לא אתן.
נובאק ג'וקוביץ' יודע שזה עניין של זמן. שעון החול כבר התהפך. אלקראס בא לקחת את התואר. זה לא מקרי. הוא שם. הוא מועך את דור הרכרוכיים של זברב והחברים שלו. החצי של אלקראס מול מדבדב לא היה משחק רגיל; זה היה פטיש שנעץ את המסמר האחרון בארון של הדור הזה.
ג'וקוביץ' מביט מעבר לרשת אל אלקראס, והוא יודע. מדובר ברגע קסום של טניס, של ספורט. ג'וקוביץ' משחק על הנייר נגד אלקראס, באגדות של הטניס הוא משחק נגד עצמו, 15 שנים אחורה. גם הוא היה מתפרק מנטלית ומתמוטט פיזית, גם הוא רעד מול פדרר בשני שוברי שוויון בגמר אליפות ארה"ב ב־2007. אין הבדלים גדולים ביניהם בטניס. זה רק הראש. לנשום עמוק בין נקודה לנקודה, לחיות את הרגע, לדמיין את הנקודה. יום אחד אלקראס יהיה שם. היום נראה כמה הוא קרוב.
בין כל המספרים המטורפים של ג'וקוביץ', המספר העכשווי הכי מדהים הוא לא מספר הזכיות שלו או כמה שבועות הוא במקום הראשון, אלא 13 שוברי שוויון רצופים בגראנד סלאם שבהם הוא מנצח. זה מעיד על קשיחות פיזית מדהימה (תגידו מה שתגידו על החיסונים, אף אחד לא יודע יותר טוב ממנו מה טוב לגוף שלו), אבל בעיקר על קשיחות מנטלית שאי־אפשר לשבור. אתה מגיע לשובר שוויון מולו, שרדת מערכה, ואז הוא פשוט לא טועה. הוא לא עושה טעויות בשובר שוויון. ופתאום המערכה השנייה מרגישה כמו טיפוס בהימלאיה עם פיל על הגב.
ג'וקוביץ' נמצא בשיאו. גם המנטלי וגם הפיזי. השחקן שהכי קרוב אליו, מבוגר ממנו רק בשנה, עובר מניתוח לניתוח בספרד. אלקראס יסתכל היום מעבר לרשת ויראה את מה שהוא רוצה להיות. ג'וקוביץ' יסתכל מעבר לרשת ויראה שהוא משחק מול היסטוריה שהוא הביוגרף שלה.
נדב צנציפר | הצד של אלקראס
כבר שנים שהטניס העולמי מחפש את היורש לטריו שהשתלט על הענף, ג'וקוביץ'־נדאל־פדרר. בינתיים פדרר פרש, נדאל מושבת בשל פציעה, אבל ג'וקוביץ' לא מפסיק לשבור שיאים. קשה לראות מי יצליח להתקרב אל המספרים שלהם, אבל אפשר להצהיר רשמית כי הבא בתור כבר פה – קרלוס אלקראס בן ה־20.
בספטמבר שעבר זכה הצעיר הספרדי באליפות ארה"ב הפתוחה בגיל 19 ו־129 ימים, רק פיט סמפראס היה צעיר ממנו בעת הזכייה שלו בניו־יורק, אבל גם הוא יודע שהיום עומד להיות הרגע הגדול בקריירה שלו עד כה. 16 שנים מפרידות בין אלקראס לג'וקוביץ', 23 תוארי גראנד סלאם של הסרבי מול תואר אחד של מי שמכונה בייבי־נדאל, ועדיין נראה שהטוען הצעיר לכתר בשל לבנות ממלכה משלו.
אלקראס ינסה להיכנס לרשימה של חמישה בלבד שזכו לפני גיל 21 בשני תארי גראנד סלאם, ואין מקום מתאים יותר לתת הצהרה מאשר גמר ווימבלדון, מול האלוף בארבע השנים האחרונות, במה שגם יהיה הקרב על המקום הראשון. הנה נתון שידגים את המעמד של אלקראס: הוא כרגע ראשון בדירוג – ויאבד את זה לג'וקוביץ' אם יפסיד הערב – וכבר צבר 28 שבועות בפסגה העולמית, יותר ממאטס וילנדר, אנדי רודיק ובוריס בקר. נולה? הוא בספירה משל עצמו, עם 390 שבועות.
אלקראס רוצה לחגוג את טקס העברת השרביט בפריים טיים, לנצח את נולה, שעבורו זהו גמר תשיעי (1:7) בווימבלדון: "זה מיוחד יותר לשחק בגמר מול אגדת טניס. אם אנצח זה יהיה מדהים, לא רק לזכות בתואר, אלא מול נובאק".
הם נפגשו ביניהם רק פעמיים. בשנה שעברה אלקראס ניצח על החימר במדריד, אבל דווקא המפגש האחרון צריך לשמש כהערת אזהרה לספרדי הצעיר. זה קרה בחצי גמר רולאן גארוס לפני קצת יותר מחודש; אלקראס פתח טוב אבל נראה לא מוכן מנטלית, סבל מהתכווצויות שרירים, ולאחר המשחק בו הפסיד 3:1 התוודה שהעצבים השתלטו עליו.
אחרי שניצח שלשום את דניל מדבדב בקלות, הוא הבטיח כי יעשה תרגולים מנטליים בעקבות ההופעה המביכה בפריז. "בשביל נובאק זה עוד יום, עוד רגע, בשבילי זה עומד להיות הרגע הטוב ביותר בחיי, אני חושב", ניסה אלקראס לנבא.
