המחשה לעומקי הקרע בישראל בימים אלו הגיעה בסוף השבוע בציטוט שיוחס לראש הממשלה נתניהו בשיחות סגורות, ופורסם בטורו של עמית סגל ב"ידיעות אחרונות": "המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא בלי ממשלה". זהו מצב שאינו רק מופרך, אלא גם מופקר.
בראייה רחבה ניתן לומר כי ממשלה לא יכולה למשול בלי טייסים, בלי עובדים בחקלאות, בלי אנשי שירותים וגם בלי מוכרי הפלאפל. כולנו רתומים לעגלה שמעניקה לקברניטים את האמצעים למשול. אנחנו האדונים שמעניקים לראשי המדינה את האפשרות להחליט לאן מובלת העגלה.
ועכשיו, תרשו לי לבשר לנתניהו שעל פי מקורות מהימנים ואמינים, אל הטייסים יצטרפו בקרוב כמה מדענים מהתחומים הרגישים ביותר בארץ, שפעילותם מאפשרת את המשך קיומה של המדינה. רבים מהם הגיעו למסקנה שהמהפכה המשטרית תפגע בהם באופן אישי ותמנע מהם להשתתף בכינוסים בינלאומיים.
ואני רק שאלה: נתניהו, את מי תשלח לתקוף יעדים באיראן - טייסים שרכובים על כנפי השכינה?
המסר שישמעו השבוע בבית הלבן האחים לבית הרצוג - הנשיא בוז'י והשגריר מייק - יהיה קשה: ביידן יאמר להם שאמריקה תמיד תעמוד לצידה של ישראל, אבל בכל מה שקשור לממשלת נתניהו - הסבלנות שלהם פוקעת. גורם בכיר שהיה בבית הלבן בימים האחרונים איפיין את המסר במשפט שלקוח מעולם הנדל"ן: "אזהרה לפני פינוי". אם תהליך החקיקה לשינוי המשטר אצלכם יימשך, ייאמר במילים כאלו ואחרות, תשכחו מהיחסים המיוחדים איתנו.
המסרים שביקש נתניהו להעביר באמצעות הרצוג לא רציניים, משום שארצות־הברית ואיראן הגיעו ביניהן להבנות, ואין שום משמעות לקביעה הישראלית שלא תהיה מחויבת להבנות אלו. מי שואל אותנו?
השורה התחתונה: איראן נהנית ממעמד של מדינה על סף גרעין, ומתרבים הסימנים שנתניהו יוכרז כאבי הפצצה האיראנית.
אחרי מלחמת יום כיפור, כל ממשלה חייבת לעמוד במבחן שבו כשלו הממשלות שגרמו בהתנהגותן לאסון ההוא. בזהירות, הדברים חייבים להיאמר: היהירות וההתנהלות של נתניהו, שבין היתר מאפשר לסמוטריץ' לספח את הגדה ולשלוט במיליוני פלסטינים בלי זכויות יסוד, עלולות להוביל אותנו לאותו מקום.
גדלתי בבית שלא היו בו ספרים. אפילו תנ"ך לא היה אצלנו, רק ספרי תפילה וספרים בהונגרית מהספרייה הנודדת במושב. אני זוכר שהספר הראשון שרכשתי היה "דברי ימי עם עולם" של דובנוב. מאז אני מוצא את עצמי מחובר רק למשימה אחת: לקרוא ולהרבות ידע.
אושן וונג, יליד סייגון שגדל באמריקה והפך לסופר מהולל, מחבר אותי לתוצר של ספרות שצומחת מעולם של פליטות. הנה קטע מדברים שכתב על שיר: "ערכו צומח מעצם רצונו להתקיים מחוץ לדיבור המעשי. אין לו שום נכסים, ובכל זאת הוא מתעקש שיש בו ערך.... אבל גופי עוד ברשותי ועימו המילים האלו, נעוצות אל מבנה רחב דיו לשאת את משקל חיי, אני רוצה להשתמש במבנה הזה כדי לדבר על האובססיות והפחדים שלי, על ההנאות הייחודיות והמשונות שלי... אף על פי שאנחנו כל כך אנושיים, כל כך מלאי אימה, כאן, עומדים על שלד מדרגות אל שום מקום, אל כל מקום, בלילה קר ללא כוכבים - אנחנו יכולים לחיות, ונחיה".
הנכס שנשאיר אחרינו קשור במה ששיתפנו בכתיבתנו.