השבוע ערך מנור סולומון הופעת בכורה בקבוצתו החדשה טוטנהאם. הוא כמובן לא הישראלי הראשון, ונקווה שגם לא האחרון, שמשחק בקבוצה מהליגה הבכירה באנגליה, אז בואו ניזכר במי שפתח את הדרך אי שם בסוף שנות ה־70 – אבי כהן ז"ל. הוא נחשב לאחד השחקנים הטובים בישראל, מה שצד את עינו של מנג'ר ליברפול, בוב פייזלי, ששלף את פנקס הצ'קים ושילם עבורו בקיץ 1979 סכום עתק באותם ימים, 200 אלף ליש"ט, משהו כמו 7.5 מיליון לירות. עכשיו תבינו, זה לא היה משהו שגרתי באותם ימים. אבי כהן היה, כאמור, הישראלי הראשון באנגליה, אבל יותר מזה – השחקן הזר הראשון בליברפול אחרי 24 שנה.
כהן שיחק במדים האדומים שנתיים וחצי, במהלכן השתתף ב־36 משחקים. הבכורה שלו הייתה במשחק חוץ נגד לידס, וההופעה הראשונה באנפילד הייתה רק במשחק ההכתרה ב־3 במאי 1980. ואיזה משחק זה היה, גם שלו וגם של הקבוצה. ליברפול הייתה צריכה ניצחון על אסטון וילה כדי להבטיח את האליפות, וכך תיאר את האירועים (טלפונית) כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון, אבי מלר: "אבי כהן הניף אתמול אל על את גביע אליפות אנגליה. עם חיוך קורן על פניו, חגג הכדורגלן הישראלי יום גדול בקריירה שלו וציון דרך בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי כאשר זכה עם קבוצתו, ליברפול, באליפות אנגליה – התואר ה־12 במספר בהיסטוריה של המועדון המפואר. 'אבי כהן יש רק אחד', שרו־זעקו משמחה 51 אלף אוהדי ליברפול באצטדיון אנפילד והביעו בזאת תודתם למגן הישראלי, שבאחת חשך עולמו כאשר כבש שער עצמי, ובשנית זרח וכיכב כשהבקיע את שערה של אסטון וילה בדרך לניצחון 1:4".
והדיווח של מלר ממשיך כך: "ועוד לפני שנרגעו הרוחות היטיב לבטא בוב פייזלי, המנהל הממולח של ליברפול, בחוש ההומור האופייני לו, את סיכום הופעתו של אבי בתחרות: 'אבי כהן הוא בהחלט שחקן כל־בו מצוין. הוא הוכיח זאת היום. אבי מסוגל לכבוש שערים לשני הכיוונים'... סיפורו של אבי כהן התחיל טרגדיה. ליברפול, שהובילה בתחרות משער של דייויד ג'ונסון בדקה השלישית, נסוגה להגנה נוכח התקפה של אסטון וילה. הכדור הוגבה למרכז רחבת השער של ליברפול ואבי, תוך ניסיון הרחקה, בעט מעל שוערו ריי קלמנס והשווה בזאת את התוצאה בדקה ה־.25 אבל ההרגשה המדכאת של אבי הפכה לצהלה שמחה, חמש דקות לאחר פתיחת המחצית השנייה. קני דלגליש, החלוץ הסקוטי של ליברפול, פרץ מן הכנף הימנית. דלגליש מסר כדור רוחב לרחבת העונשין של אסטון וילה. אבי כהן, שהגיע בריצה מעמדתו כמגן, בעט בחוזקה ברגל ימין. הכדור עשה דרכו לעבר שערה של אסטון וילה, פגע במגן יריב וחדר לשער הווילה. 1:2 לליברפול, משער שסימן את התפנית במשחק, נרשם לזכותו של כהן, וסייע בסופו של דבר לחניכי פייזלי לזכות בתואר הרביעי שלהם בחמש שנים".
עכשיו רשות הדיבור לאבי כהן, שכתב בטור שלו ל"ידיעות אחרונות": "קשה לי מאוד לסכם את רגעי האושר שלי, היו לי כאלה אתמול למכביר. אושר עילאי שקשה לתארו במילים. אבל אני יכול לספר בוודאות על השלב שבו התרגשותי הגיעה לשיאה. זה היה בהפסקת המשחק, בחדר ההלבשה שלנו, כאשר התוצאה הייתה 1:1 כתוצאה משער־עצמי שלי. לא היה לי זמן להיות עם עצמי. חברי לקבוצה ובראשם הקפטן פיל תומפסון וקני דלגליש נישקו אותי ועודדו אותי. המאמנים ג'ו פייגן ורוני מורן טפחו על כתפי: אין דבר, תמשיך, אין זו אשמתך. הבוס בוב פייזלי הצטרף למקהלת העידוד הנפלאה הזו באומרו: 'אבי, אתה משחק טוב. תמשיך והכל יהיה בסדר'. החלטתי שאני חייב להיות חזק. שאני חייב לגמול למשפחה הנהדרת הזו – משפחת ליברפול. במחצית עליתי כמו אריה ואלוהים עזר לי להבקיע שער, שהעלה מחדש את יתרוננו ל־1:2 וסלל לחץ כבד על שער אסטון וילה עד הניצחון".
