יוסרה ושרה מרדיני הן סמל. לא סתם, בטופ העולמי. סמל נשגב של הומניות. הן אפילו כיכבו השנה ב"טיים 100" היוקרתי, רשימת ה־100 הכי משפיעים בעולם.
שתי האחיות שייטו לגדולה כשבאוגוסט 2015, לאחר שנמלטו כנערות ממלחמת האזרחים בסוריה, עלו על סירת פליטים צפופה שהתקלקלה בדרך מטורקיה לאי לסבוס ביוון. בלי להתבלבל, קפצו למים וגררו את הסירה כמה קילומטרים לחוף מבטחים.
קשה יומו של סמל. ואם לחדד, לכל סמל מוצאי סמל. הדוקו "שחיינית למרחקים ארוכים", שעלה ב-yes דוקו, ומלווה את האחיות מרדיני, ובעיקר את שרה, מלמד עד כמה.
אז קודם אי־אפשר שלא להתפעל מהגורל שנתן פה עבודה. יש פה שתיים, נולדו למשפחת שחיינים בדמשק; ואז פצצה של מלחמת אזרחים דווקא בבריכה בסוריה שבה הן מתאמנות; ואז, הטיימינג ההוא במימי לסבוס, כדי להציל חיים ולהפוך לגיבורות.
עד כאן פרפקט. הגורל עשה את שלו. הדוקו שלפנינו פחות. עיקר הבעיה של שרה מרדיני, כמובילת האירוע, הוא שהדרמה בים הסתיימה מזמן. פסגת חייה מאחוריה. ומה שנותר, איך נאמר, מר. הלוואי שהדוקו שביים צ'ארלי ווי פלדמן היה מצליח להעביר לפחות את הנקודה הזו כמו שצריך, אבל הוא סובל מאותה בעיה בדיוק. מה שנותר לו, כמו למרדיני, זה ללקט את פירורי החיים.
והשאריות של שרה מרדיני הן התמודדות משפטית בירוקרטית עם אישומים מופרכים על הברחת בני אדם ביוון; וניסיונות פה ושם לגעת שוב בעשייה ההומניטרית; ותסכול מכך שנאלצה בשל פציעה לפרוש משחייה, בזמן שאחותה באולימפיאדה; בהרצאות או ראיונות; ובעיקר מפחי נפש ודיכאונות.
האבסורד המשפטי אמור להיות ציר הדוקו, אבל משם לא באה ישועה או סתם עלילה. אחת לככה וככה עולה בזום העורך דין מיוון, אומר שאין חדש. וככה נמתחות השנים. עד שמתברר: אין הרבה עניין בללוות חיים תקועים.
זה קצת חבל כי בדוקו שפֹּה יש השקעה. ויש ליווי של מרדיני על ציר ברלין, לסבוס, סוריה, עמאן. על ציר היחסים המפותלים עם אחותה. ועדיין המוצר אפילו לא מתקרב לסך חלקיו. או סתם לסך שחייניו.
בסוף, כמו הגיבורה שלו, זה סרט שנקלע ללימבו. אין באמת סיפור, זו שעליה שמו את כל הז'יטונים תקועה. ומה שנותר זה ללמד את מה שקרה פה בבתי ספר לדו־קויים. כאילו בקטע של בחירת סיפורים. ומה קורה כשנופלים. ומתי מקפלים ציוד ופורשים. פה זה קורה מאוחר מדי. תוך ציון העובדה שהמשפט נמשך גם בימים אלה. התוצאה בכל אופן קשה לצפייה. אין עלילה, אין התפתחות, גלולה הומניטרית של שינה.
במישור האישי זה עוד סיפור עצוב. גיבור שנגע בקצה העולם, ופוף, מגלה ביום שאחרי שאולי חבל. ואולי הכל היה טעות. ובכלל, מאיפה יביא עכשיו משמעות.
בקטנה
אחרי שפורסם שראש הממשלה נתניהו הורה להרחיק מהליכוד את איציק זרקא, הפעיל שטינף "עוד שש מיליון שיישרפו, הלוואי" - אתמול ב"מהדורת חמש" עם מאיה ראכלין של כאן 11 הרעיה חני זרקא שיחררה צפירת הרגעה. "לא מסלקים אף אחד. זה סתם גינוי והכל בסדר", אמרה. בכל מקרה, גם אם נשאר, גם אם מסולק, הכי חשוב לשים כובע ולשתות מים.
