כשאת מתפרסמת בגיל 13 ומאז לא עוצרת, טבעי שתפתחי מערכת יחסים מורכבת עם המונח המלחיץ "פריצה". אולי בגלל זה בוחרת שי המבר בפחמימות פשוטות כטרמינולוגיה לניתוח הקריירה שלה. "מתי כספי אמר פעם, 'אי־אפשר להגיד לצ'יפס על הגז 'נו'''. שמת תפוחי אדמה בתנור? צריך לתת להם להתבשל. וככה היה אחרי ה'כוכב הבא', היה לי ברור שאני צריכה זמן. זאת הייתה שנה פסיכית, אבל אני אף פעם לא יודעת איך לקרוא לזה ומה זאת פריצה. אני מרגישה שיש לי כמה גלגולים עם הקהל שלי, יש אנשים שמבחינתם פרצתי בגיל 13 ב'בית ספר למוסיקה', יש אנשים שרואים את הפריצה ב'הכוכב הבא', יש מי שחושב שהפריצה הייתה כשיצא השיר 'אלי את לי פריז' ומבחינת אמא שלי פרצתי מאז ומתמיד".
ביום שנולדת.
"בדיוק. אנשים ניגשים להגיד לי, 'את מבחינתי הילדה ששרה בצרפתית בבית ספר למוסיקה' ואחר שיגיד, 'את זה השיר יונתן שהוצאת בגיל 17 והולך איתי שנים', ו'לא הייתי בלופ הטלוויזיוני, עכשיו הכרתי אותך'. אחרי 'הכוכב' היו כמה חודשים של איפוס מערכות. מגיל 13 אני שומעת, 'עכשיו זה הזמן, זה המומנט שלך, תכי בברזל כל עוד הוא חם'. וככה זה, את צריכה להכות בברזל והברזל צריך להכות בך ודי, אני לא ברזל, אני בן אדם ולא צריך להכות על שום דבר".
כי סיכוי גדול שגם לא תהיי שלמה עם התוצרים?
"יוצאים משם תוצרים פחות מדויקים ופחות אותנטיים, כי כשאתה צריך להכות בברזל אתה צריך למהר. אני מאוד אצ'יברית, אוהבת לסמן עיגול ולשלוח אליו את החיצים, והמטרה היא שכמה שיותר שירים ייגעו בצורה הכי עמוקה באנשים. שהקהל יראה אותי, שהעולם יראה אותי. ואני הכי לא מאלה שיגידו 'לא אכפת לי', זה הכי מרגש אותי שהשיר מקבל חיבוק מהרדיו וממבקרי מוזיקה. דידי הררי מפרגן לי שנים. אבל הנוכחות בפלייליסטים? כן, זאת השנה. ועבר מספיק זמן כדי שאני אוכל להגיד שההגעה לפלייליסטים נשענת על הצלחה, ולא בגלל שהייתי בפריים־טיים. יצאו שירים יפים וזה מה שסלל לי לשם את הדרך".
× × ×
שי המבר (25) לא תגיד "פריצה", אבל ההישגים שלה יסגירו אותה. הסינגל שלה 'אלי את לי פריז' היה השיר המושמע ביותר במצעדים במרץ האחרון, הדיח מהפסגה אפילו את 'יוניקורן' של נועה קירל, החזיק שם שלושה חודשים והוכרז כשיר המושמע ביותר על פי אקו"ם באותם חודשים. מי שהתגלתה בריאליטי המוזיקלי 'בית ספר למוסיקה' כנערה ואז זרחה כאמנית צעירה ומעמיקה בריאליטי 'הכוכב הבא', תוך שהיא חושפת שירים מקוריים המעבדים בין היתר את הפגיעה המינית שעברה - קוטפת את הפירות. קהל מסור שעובר איתה בין התחנות השונות, קרן פלס כמנטורית שמלטשת את השירים שלה ובשלות אמנותית, שכולם מתלכדים באלבום החדש שהוציאה החודש 'כל החלומות'.
אחרי שהשירים שלה באלבום הקודם נגעו בנשים ובגברים שהזדהו עם הפגיעה המינית שחשפה, היום היא מתפנה לדבר על החיים שאחרי. "אני לא הולכת היום בעולם כשהחוויה הזאת מגדירה אותי. את לא סך הטראומות שלך, אנשים מנהלים חיי משפחה אחר כך, לומדים לסמוך על בני זוג, מגשימים חלומות. ראיתי אולי 20 קעקועים על אנשים של 'פעם את לילה'. זה רק אחד הסיפורים שאני מספרת, אבל לא היחיד. כמו שאתה הלום קרב, אתה לא רק זה. בדרך שלי הבנתי שהכוכבים האמיתיים הם לא אלה ששרים 'פעם את לילה', אלא העובדים הסוציאליים, המטפלות במרכזי הסיוע, מי שעונה לטלפונים במרכז החם. אלה האנשים שהם התרופה".
את שרה ב'אלי את לי פריז', "אין כסף לצאת מהדיכאון. אם אין אהבה, יש כדורים".
"לא לכולם יש את האפשרות ללכת לטיפול. רציתי לשים על השולחן את זה שלמי שחיים פה עם פוסט־טראומה, הלומי קרב, נפגעות תקיפה מינית, נוער בסיכון או כל אחד אחר, לא תמיד יש את האמצעים לממן את זה. צריך כסף כדי לאכול בריא, לישון טוב, לחיות בבית ראוי למגורים, לטפל בעצמך. סליחה שאני אומרת את זה, אבל לא לכולם יש את הפריבילגיה לצאת מהדיכאון".
היא שנייה מבין שישה אחים, בת לאבא איש צבא ואמא מורה. "עברנו ממצפה רמון לנתניה כשהייתי בת שמונה. לילדה שגרה ביישוב משפחתי וקטן, להגיע לעיר זו הייתה חוויה של זרות. כמו לעבור כוכב לכת. תמיד הייתה מסורת בבית, ועם הזמן היא הפכה לדומיננטית. חלקנו למדנו במסגרות רגילות וחלקנו במסגרות דתיות. היהדות היא חלק ממי שאני עם חמישה סימני קריאה. ביום שישי אנחנו הבנות היינו קוראות את כל ספר תהילים. ההשפעות המוזיקליות שלי הן רדיוהד ודודו טסה אבל גם בית הכנסת 'אם כל חי' בנתניה.
"כמו כל ילד שגדל במערכת חוקים ורוצה לשבור אותה בשלב מסוים, היה לי מסע עם הזהות היהודית. כשאת ילדה אומרים לך שהספה בבית שלנו הכי נוחה, שכולם רוצים לשבת עליה, ואז את מגיעה לבית של חברה ומגלה שם ספה יפה יותר ומתאימה לך יותר. רק רציתי את החופש לגלות. היום אני שלמה עם הנפש הליברלית שלי שאומרת 'שמע ישראל' לפני שהיא עולה לבמה".
אל 'בית ספר למוסיקה' הגיעה אחרי שהמורות שלה לדרמה ולפיתוח קול זרקו את השם שלה להפקה. "בשנייה את נהיית הילדה של כולם ויש בזה משהו מאוד מחמיא, כי אני באמת בן אדם שבא עם הלב פתוח, אבל הייתה גם הרבה חציית גבולות. הלכתי לסרט עם חברים, באו קבוצה של נערים בני 17 וחלק עם סיגריות ואני זוכרת פתאום ידיים וצעקות, 'היי, זאת שי מהטלוויזיה'. אני שרה על זה ב'כל החלומות', מגיל 13 אני של 'החוץ' והרגשתי אז בעוצמות שאני עוגה שמתחלקת. פעם הייתי רק שלי ושל ההורים שלי, ואחרי זה הקהל רוצה חתיכה והטלוויזיה רוצה. ובו־זמנית מאוד נהניתי, הייתי מוגשמת כילדה שרוצה במה ורוצה לשיר. זה לימד אותי להסתכל על הדברים בצורה מורכבת".
שירתה בלהקת חיל החינוך עם נדב גדג' ונופר סלמאן. "הצבא היה הפעם הראשונה שחייתי חיים תואמי גיל. הייתי פשוט חיילת. אחרי השחרור התחלתי לעבוד בבר, ואז בחוג מוזיקה, כמזכירה בקאנטרי ברמת אביב, מטפלת ואז שנה ומשהו בגן ילדים. במקביל, כל הזמן הופעתי בברים קטנים, באוזן בר, בלבונטין 7, בקפה ביאליק, במועדונים בבאר־שבע ובנתניה. לקחתי הלוואה של מאה אלף שקל מהבנק כדי להוציא אלבום. ידעתי שיהיה בסדר ואתה לא יכול לעשות דברים גדולים בלי להמר".
מה הייתה התוכנית?
"עבדתי על אי־פי, עד שבום, מתחילה הקורונה. יש חל"ת מגן הילדים, חל"ת מההופעות. הרבה חברים חזרו לגור אצל ההורים ואני נשארת בתל־אביב, עובדת כמטפלת. ב׳הכוכב הבא׳ הייתי חוזרת בשתיים בלילה מיום צילום, ובשבע בבוקר כבר מנענעת תינוק. הייתי יושבת עם הילדים בגינות גם אחרי שהתוכנית עלתה וזיהו אותי קצת. אני שמחה שהמוזיקה היא הפרנסה שלי היום".
בשנים האלה את חנוקה? את שרה, "אין לך כסף לשמלה שכבר קנית".
"זאת המציאות של מוזיקאים צעירים היום. אני ממש מקווה באלבום הבא אני אשיר, 'מה עושים עם הכסף? וואי וואי מרוב כסף כבר לא יודעת על מה להוציא' (צוחקת)".
× × ×
'שיר ליואל' באלבום החדש נכתב כשנחשפה לאירוע הרצח של הנער יואל להנגהל באוקטובר האחרון בקריית־שמונה. להנגהל בן ה־18, שהיה תלמיד ישיבת ההסדר 'מעלות', נדקר על ידי קבוצת נערים. "קל אמנם לשבור לי את הלב, אבל הסיפור הזה של יואל באמת ניפץ אותו לרסיסים. לא הצלחתי לראות את העדויות המצולמות מרוב שזה היה קשה, לראות את האלימות בקטטה הזאת".
מה בסיפור הזה תפס אותך?
"הקלות הבלתי נסבלת הזאת של האלימות. לא עמדתי מעולם בסיטואציה שאמא של יואל הייתה צריכה להתמודד איתה, אבל ניסיתי להרגיש את הכאב בנשמה כאילו זה קרה לי. אני במקצוע מאוד מרוכז בעצמו, שרה על זה ששברו לי את הלב ומתעסקת באיך יפיקו אותו ומה אני אלבש לבארבי ואיך יאפרו אותי ואיך אני אצא בכתבה הזאת. את נעה סביב עצמך במעגלים. פה כתבתי מנקודת שבר של מישהו אחר. לא הכרתי אותו כמובן, זה תפס אותי בהכי אקראיות בפוש של ynet, ואז הגיעה התמונה שלו".
איך ניגשת לכתוב עליו?
"מה שחשבתי עליו ב'שיר ליואל' זה הסיפור של קין והבל, כי יש אמא שהבן שלה לא יחזור למיטה שלו הלילה ויש אמא שהבן שלה השתתף בקטטה שבה נרצח ילד אחר. אני עדיין לא אמא, אבל מרגישה שלמדינה שלנו יש הרבה שיעורי בית בנושא. כל הזמן חשבתי מה היה קורה אם זה היה הבן שלי או אח שלי, בצד הפוגע ובצד הנפגע.
"האלבום כבר היה סגור כשראיתי את האייטם על יואל, נכנסתי לחדר שלי והשיר נכתב ממני בתוך שעה, ואז מיד שלחתי הודעה למפיק שצריך להקליט עוד שיר. היה לי ברור שזה חייב להיכנס, שאני רוצה לתת לאנשים לעצור מול הסיפור הזה. מבחינתי, השיר הזה חשוב לי כאילו הכרתי את יואל. כשכתבתי 'קין והבל' בספוטיפיי, אחד הדברים שקפצו לי זה ילד בן תשע בשם ניתאי שעושה פודקאסט עם אבא שלו והקליט סיפורי תנ"ך לילדים. זה היה בדיוק הדבר שחיפשתי. התחלתי במסע למצוא את הילד ולקבל אישור להשמיע אותו בשיר. מצאנו אותו והוא יבוא גם להופעה בבארבי".
המשפחה של להנגהל הקשיבה לשיר?
"לא הגעתי אליהם ישירות, יצרתי קשר עם מישהו שהעביר למשפחה של יואל את השיר והשמיע להם אותו והבנתי שזה מאוד ריגש אותם".
איך קרן פלס השתלבה באלבום החדש?
"הערצתי אותה כבר ב'בית ספר למוסיקה', אמרו לנו כל הזמן שאנחנו דומות וכשנגמרה התוכנית ועבר הזמן התחדש הקשר. יש לי שיר באלבום החדש שנקרא 'בואי אהבה' וקרן הציעה שננסה לעבוד עליו יחד, השמעתי לה אותו והיא אמרה שזה שיר יפהפה, אבל כדאי שנהפוך אותו. שינינו דברים יחד בטקסט ונולדה מזה יצירה חדשה, היא מאוד יודעת לכוון אותי".
את האלבום הפיק ניר מימון. "הדיסק הראשון שקיבלתי במתנה בערך בגיל 14 היה 'סחרחורת' של דודו טסה ושם שמתי לב להפקה שלו, שמספרת סיפור לא פחות מהמילים והלחן".
בשנתיים האחרונות המבר בזוגיות שהיא שומרת קרוב. "אצלי זה צריך להיות שנה ומעלה כדי שאני אקרא לזה מערכת יחסים. באפליקציות היה לי ניסיון ממש קצר כי אנשים קצת מזהים, שלחו לי את הפרופיל שלי באינסטגרם וכתבו לי, 'יש לך מתחזה!' ולכי תגידי להם שזאת אני שמחפשת אהבה.
"אם היה מישהו שמצא חן בעיניי אף פעם לא הייתה לי בעיה לבוא ולהגיד לו את זה, אני הכי בעד שנשים יתחילו עם גברים. בפעם האחרונה שהתחלתי עם גבר זה היה עם הבן זוג שלי בשנתיים האחרונות. פגשתי שכן חתיך בחדר מדרגות, זה היה בשומר החומות באזעקות וירדתי לשם עם מגבת. הוא עובד בהייטק והיום אנחנו גרים יחד ואני שמחה שיש לי בית לחזור אליו בסוף היום. אם יהיה לנו משבר לא תראי את זה בגיא פינס. זה כל כך פרטי שלפעמים מתחילים איתי באינסטגרם ואני אומרת לו, 'רואה? אני צריכה להעלות אותך יותר'".
מופע השקת האלבום במועדון הבארבי בת"א, ב-1 באוגוסט, ט"ו באב.
איפור ושיער: שני מור | סטיילינג: נועה רנרט | איפור ושיער: אלכס סיבקוב | צולם במלון בראון לייטהאוס, תל־אביב
