בסוף הסאגה של הקמת הממשלה הנוכחית, כשנותר לבנימין נתניהו להחליט מי מחברי הליכוד יכהנו במשרדים שנשארו, היו שני מינויים שהסבירו היטב לאן פניו: יריב לוין קיבל את משרד המשפטים וכידוע הוא לא הגיע לשם כדי לטפל ביחידות הסמך; ושלמה קרעי נשלח למשרד התקשורת, וגם הוא לא בא כדי לטפל בבעיות הטלקום והאינטרנט של ישראל.
והנה, בתום חצי שנה שבה לא הצליח לחסל לגמרי את השידור הציבורי למרות הכרזותיו הפומפוזיות, השר מנסה לקבל את ליטרת הבשר שלו בממשלה שגמרה אומר להשאיר אדמה חרוכה. ובזמן שראש הממשלה מבטיח לכל העולם ש"ישראל תישאר דמוקרטיה", הגיע קרעי עם "רפורמה" ("היידה ערוץ 14" היה שם יותר משקף) ששופכת ג'ריקן של דלק לתוך המכונית של המחאה, עם מהלכים שמזכירים את התלמיד שהעתיק במבחן מחברו (הונגריה במקרה הזה) לא רק את התשובות לשאלות אלא גם את השם בראש הדף.
כי את הבעיות האמיתיות של שוק התקשורת, כולל חקיקה מיושנת שמחויבת בעדכון, קרעי לא רוצה לתקן. התוכנית שלו זורקת פצצות פופוליזם כמו "ביטול רגולציה", "שוק חופשי" ו"הוזלת מחירים", אבל בפועל מה שיש שם זה מאמץ להחליש את הגופים שנתפסים כעוינים, להציף את השוק בגורמים שיזדקקו לחסדי השלטון, להכניס את גופי הפיקוח לחגיגת הג'ובים הפוליטיים ואפילו להשתלט על מדידת הרייטינג, שזה כידוע מאפיין מובהק של דמוקרטיה מתפקדת. טוב, קרעי כבר ציווה על טייסי חיל האוויר ללכת לעזאזל וזה פחות עבד. אולי הבעיטה לעזאזל במה שנותר מהתקשורת החופשית תצליח לו יותר.