אני תומך ברפורמה המשפטית ואני לא מתבייש זה.
הדעה שלי בתור רופא לא עדיפה על דעה של כל בעל מקצוע אחר. ברפואה אני מבין, אבל במדיניות ובמשפטים – לא. ההבדל היחידי בינינו זה שלי יש ביד שאלטר הרבה יותר גדול, כי נתנו לי בעצם את האחריות על בריאותם של בני אדם. מה שלא נתנו לי, זה את הזכות להשתמש בכוח הזה כדי לקדם את העמדות הפוליטיות שלי.
אני מאוד מקווה שההסתדרות הרפואית תקבל את ההחלטה הנכונה ולא תצא לשביתה המיותרת הזו. זו שביתה פוליטית, לא מוסרית וחסרת כל הצדקה. במידה שכן תצא לשביתה פוליטית, אז אני ורופאים אחרים לא רק שלא נשתתף בשביתה הזאת, אלא גם נעשה מה שאפשר כדי להכשיל אותה.
השיח שגוי מהיסוד. התחלנו לדבר על תנאים, מתי יכולה ההסתדרות הרפואית להשבית את מערכת הרפואה לצרכים פוליטיים. השאלה היא לא מתי ובאילו תנאים, אלא למה בכלל לעשות את זה? כמו שלטייסים הסרבנים אין שום זכות לשתק את יכולת הלחימה של צה"ל לצורך קידום האג'נדה הפוליטית שלהם, כך להסתדרות הרפואית אין כל זכות לקחת את הבריאות של אזרחי המדינה בתור בת־ערובה כדי לקדם את מסריהם הפוליטיים.
אפשר להיות בעד או נגד ביטול עילת הסבירות, אבל זו לחלוטין לא סיבה מספיקה לשרוף את המדינה. מעבר לזה, האם באמת שינוי עילת הסבירות זה סוף העולם וחורבן הבית? זאת שאלה פוליטית ומשפטית, שצריכה לעלות לדיון בשדה הפוליטי, אבל לאף אחד אין שום זכות לתפוס את הבריאות של אזרחי המדינה בידיים שלו. במקום אתיקה של רפואה, אנחנו רואים אתיקה של פרוטקשן. לאף אחד אין שום זכות לקחת את האחריות האדירה שנתנו בידיו ולהפוך אותה לבת־ערובה לקידום האג'נדה הפוליטית שלו. מה גם שמערכת הבריאות היא מאוד היררכית. אם העמדות הפוליטיות שלך באות טוב או מקולקל למנהל המחלקה שלך – זה עשוי להשפיע על עתידך המקצועי. המשמעות היא שכל מי שלא מתיישר עם הקו של ה"נאורים", ילמד בדרך הקשה.
במקום אתיקה של רפואה, אנחנו רואים אתיקה של פרוטקשן. לאף אחד אין שום זכות לקחת את האחריות האדירה לחיי אדם שנתנו בידיו ולהפוך אותה לבת־ערובה לקידום האג’נדה הפוליטית שלו
