ישנו סנטימנט ציבורי רחב, שסובל אמנם מתת־ייצוג בקרב המפלגות הנוכחיות, המייחל ליישוב המחלוקות שמפלגות את הציבור הישראלי בדרכי שלום ולקביעת "כללי משחק" דמוקרטיים בהסכמה רחבה. הסברה היא שנקלענו לתקלה זמנית או התפרצות יצרים מקרית, וכי מאמצי שיקום מוצלחים המלווים בניסוח מסמכים דקדקני ישיבו את החיים האזרחיים למסלולם.
ובכן, למרבית הצער לא היינו במסלול של הסכמות לאומיות כבר עשרות שנים, אלא במסלול של קיטוב מתגבר. התופעה איננה חדשה ואיננה מקומית. הגלובוס כולו עובר תהליך קיטוב מתמשך. מצד אחד, הציוויליזציה המערבית מתפשטת מבחינה תרבותית מעבר לגבולותיה הוותיקים, ומצד שני האוכלוסייה שנשאה אותה מתכווצת, במידה שאיננה מוכרת בהיסטוריה האנושית בלי מגפות קשות או מלחמות השמדה.
כוחות רבי עוצמה באיסלאם ובנצרות קוראים תיגר על האימפריאליזם התרבותי של המערב, ואילו האוכלוסייה המערבית חרדה מפני השלכות הקריסה הדמוגרפית. התוצאה, גם בארצות־הברית וגם באירופה, היא של קיטוב עמוק ברמה הזהותית, הפוליטית והרגשית.
הגרסה המקומית של המגמה הגלובלית מהדהדת את זיכרון מאבקם של הפרושים באוליגרכיה הצדוקית, הקרובה לתרבות ההלניסטית. כמו מלחמות האחים של הדורות ההם, גם זאת שאנחנו חוששים מפניה היום לא ניתנת לניתוק מן ההקשר הגלובלי. נקודות הציון בהתפתחות הקיטוב המקומי רבות. הן כוללות את צעקות הגעוואלד לאחר עליית בגין לשלטון, את עלייתה של מפלגת תמ"י ושל תנועת ש"ס לאחריה, את המהפכה המשפטית האגרסיבית של ראשית שנות ה־90, הקמת מפעל ההתנחלות בהנעה של גורמים בלתי מדינתיים, חתימת הסכמי אוסלו ללא הסכמה לאומית רחבה, רצח רבין, ההתנתקות, המחאה החברתית של הבורגנים ב־2011, שרשרת מערכות הבחירות האחרונה, הפגנות בלפור ועוד. לאורך ציר הזמן שבו מסומנות נקודות אלה מתרחב אי־השוויון הכלכלי, מתגבשת סגרגציה של דתיים וחילוניים במקומות המגורים, ניכר חילון בולט בפרהסיה של הערים היהודיות החילוניות והקצנה ביישובים הדתיים, ומערכת החינוך הממלכתית מתרחקת מערכים יהודיים וציוניים.
לא מן הנמנע שאחד מן המסמכים הסבירים, המונחים כעת על שולחנות הדיונים ברחבי הארץ, יתקבל ביום מן הימים על ידי המערכת הפוליטית: מתווה הנשיא המתגבש, הטיוטות של פרידמן־אלבשן, שטרן או קבוצות אחרות של רודפי שלום. אולי הדבר יתרחש בעקבות אירוע קטסטרופלי: רצח של שר, שופט או מפגינים, אסון מדיני או ביטחוני. המסמך שיתקבל יבטיח את שליטת הרוב בכפוף לחוסר רשות לדרוס את זכויות המיעוט, וימסד בחירת שופטים בשליטת נציגים נבחרים של הציבור, אך לא על ידי קואליציה מקרית ולא באמצעות השופטים המכהנים האחרים. הרוב המתון יברך על ההצלחה.
אל נא תטעו לחשוב שלמחרת ימשיך “שלום גדול ונפלא בעולם”. איציק זרקא, לה־פמיליה ודומיהם לא ילכו לשום מקום. שקמה ברסלר, שכבר בזמן סגרי הקורונה זיהתה דיקטטורה שיש למרוד בה, לא תשנה את גישתה. רבים מן החרדים לא יתגייסו ולא יצטרפו לכח העבודה, אלא אם כן הממשלה תביא את ילדיהם לחרפת רעב, ויימצאו מספיק טייסים ואנשי עסקים שיעודדו הרעבת ילדים. מאמצי ההתמרכזות, המנוגדים למגמה הגלובלית, יהיו גם אז בשלב ראשוני מאד של פעולתם.
