המצב הביטחוני המתוח בשדרות ובעוטף עזה הוא חלק משגרת חייהם של התושבים, סבבי הסלמה הם רק עניין של הזמן, והמתח הנפשי המתמשך מקשה על התושבים ומייצר טראומות. כעת, במרכז החוסן של שדרות מצאו דרך יצירתית להתמודד עם הסטרס הנפשי.
"הכל החל לפני חצי שנה", מספרת עידית שחר, מנהלת תחום משאבי התמודדות במרכז, "נפגשנו עם קבוצה של נשים מהאזור ודיברנו על המצב הביטחוני והמתח שהוא מייצר, וכיצד יצירה יכולה לחזק. אחרי סדרת מפגשים כל אחת התבקשה להכין יצירה משלה תחת הכותרת 'מהו משאב החוסן שלי'. כלומר, לתת ביטוי לדבר שנותן להם כוחות נפשיים, שעוזר להתמודד עם המתח".
כשהן חזרו עם היצירות שהכינו, החליטו במרכז החוסן שהן ראויות לתערוכה. החל מהיום היא תוצג במרכז בשדרות תחת השם "משאבי החוסן שלי", שם גם ייפתח כנס מיוחד בשם "אמנות חזותית כמרחב מרפא במציאות חירום בשדרות ובעוטף עזה".
שחר: "יצירה, ולא משנה איזו, היא דרך להתמודד עם טראומה מתמשכת, פוסט־טראומה. יצירה היא חלק מתהליך הריפוי. מטופלת אחת נתנה ביטוי לילדים שלה, אחרת למשפחה, לבעלי החיים, לטבע ועוד. כל אחת נתנה ביטוי לתחושות שמלוות אותה".
אוסי גפן מקיבוץ דורות: "עבורי חוסן הוא תוצר של חיכוך עם מציאות מאתגרת. המכות והטראומות יוצרות פצעים שבונים אותי מחדש. ועם זאת, במציאות השוחקת של העוטף יש פצעים שלא תמיד ניתנים לריפוי".
ביצירה של גל ברגר ממושב נתיב העשרה רואים גבר ואישה מחובקים, ומתחתם כלב. היא סיפרה שהמשפחה היא המרחב הבטוח שלה: "החוסן מגיע מחיבוק של הבנה והכלה. מתוך האהבה צומחת הדרך שלי לשחרר את השרירים שהתכווצו מהפחד ומהלחימה".
לימור צרפתי־מקס מקיבוץ רוחמה: "יצרתי אמא שעוטפת את הילדים הקטנים שלה. ברגעים של פחד וסכנה, אני כאמא מדמיינת הילה של הגנה שעוטפת את המשפחה שלי, וזו הדרך שלי להירגע ולהרגיש בטוחה".
