בג"ץ קבע כי הדיון בעתירה המבקשת להוציא את ראש הממשלה נתניהו לנבצרות בשל הפרת הסדר ניגוד עניינים יתקיים ב־12 בספטמבר, ובתוך כחודש תצטרך היועמ"שית גלי בהרב־מיארה למסור לבית המשפט את עמדתה בנושא.
את המתקפה הפרועה והשוביניסטית של דודי אמסלם על בהרב־מיארה לא טרח שר המשפטים יריב לוין לגנות. אם ממשלת נתניהו החליטה לבנות למיארה "תיק" כדי להדיח אותה, לוין, מאדריכלי ההדחה, לא ייצא להגנתה של נושאת התפקיד הממלכתי המרכזי. כך גם נתניהו, ששיסה ביועמ"שית את שרי התקיפה שלו כבר בישיבת הממשלה בשבוע שעבר, שם סומנה כמי שמסייעת למחאה.
בסופו של אותו דיון נאמר לבהרב־מיארה (או כפי שאמסלם כינה אותה, "בהרב־סער") שמכיוון שאינה מונעת את חסימת הכבישים במהלך ההפגנות ואינה מעמידה לדין "מסיתים" נגד התנדבות לצבא, היא מהווה לסיכון לביטחון המדינה. נתניהו ולוין חותרים לבזות את בהרב־מיארה בפרט ואת מוסד היועץ המשפטי לממשלה בכלל. מה שהיה מסייע להם מאוד היה התפטרות של היועמ"שית, אבל זה לא יקרה: בהרב־מיארה עשויה מחומרים מנהיגותיים וערכיים בלתי מתפשרים, והיא מזהה את גודל השעה. אם היא תיפול, כל שומרי הסף יפלו בעקבותיה.
והכל מתכתב כמובן עם עילת הסבירות. החקיקה הזו דרושה לנתניהו כאוויר לנשימה. ברגע שלא ניתן יהיה להתערב בהחלטות הממשלה הוא יוכל להדיח את היועמש"ית. מכיון שכל ממשלות ישראל, ללא הבדל אג'נדה, סירבו במהלך השנים לחוקק חוק יסוד: היועץ המשפטי לממשלה, נותרו פיטורי היועץ קלים יחסית. כבר עכשיו מדברים שרי התקיפה של נתניהו בתקשורת על הצורך לפטר את מיארה כי לא "מסתדרים איתה". אם יימצא רוב שרים מרשים, והוא יימצא, שיחליט על פיטוריה, הם ייצאו לפועל.
נכון, תקום כאן מהומת אלוהים, אבל בזה זה יסתכם. היועמ"שית לא תוכל לעתור לבג"ץ נגד שרירותיות ואי סבירות הפיטורים, כי לשופטי בג"ץ לא תהיה סמכות לדון בהחלטות הממשלה. השלב הבא הוא מינוי יועמ"ש שיביא בדרך זו או אחרת להפסקת משפט נתניהו.
בהקשר זה, העתירה לבג"ץ שתאפשר את הוצאת נתניהו לנבצרות בשל היותו בניגוד עניינים מגלה את תיאטרון האבסורד. על פי המצב המשפטי דהיום, תאלץ היועמ"שית להגן על נתניהו. כדי להביא לנבצרותו, היא צריכה להוכיח שהוא מפר את ניגוד העניינים. מעל עיסוקו של נתניהו בעילת הסבירות, ולמעשה בכל המהפכה המשפטית, מתנוסס דגל שחור, אבל זהו מסוג הדברים שקשה להוכיח לצורך קבלת העתירה.
בחלק המקצועי של משרד המשפטים (להבדיל מלשכתו הלעומתית של השר לוין), כמו במערכת המשפט כולה, יודעים שביטול הסבירות הוא המחולל הגדול לקראת היעד – סגירת תיקי האלפים. אבל בית המשפט העליון לא יוציא את הערמונים הללו מן האש: הוא מורתע ומפוחד, שכן הוא הבא בתור לכתישה. בשונה מנתניהו, לא בהרב־מיארה ולא אסתר חיות ישתמשו בכוח שהופקד בידיהן כדי לחתור תחת הדמוקרטיה. העליון ימשיך לעבוד לפי החוק, לפי הראיות, לפי הספר. בדיוק ההיפך ממה שלוין ושמחה רוטמן מייחסים להם במסגרת ההסתה. הם צפויים לאפשר לנתניהו להמשיך לכהן. במקרה הטוב, הם יתרו בו למלא את הסדר ניגוד הענינים ככתבו וכלשונו. ואחרי שזה יקרה הוא ימשיך ליעד הבא - שינוי בחירת השופטים בישראל.