את הדבר הפשוט ביותר, שהיה עוצר מיד את מה שנתניהו מתריע מפניו – לעצור את החקיקה – נתניהו לא עשה. זה היה עוד מאותו דבר. צדקנות מהסוג הנחות ביותר.
בשביל מה הוא דיבר אמש לאומה? מאותן סיבות שהוא תמיד עושה את זה: בשביל להכשיר את השרץ. שום דבר חדש לא נאמר, ולפיכך כדאי להתייחס אל המשך החקיקה כאל דבר מוגמר.
קשה להשלים עם זה, אבל בכל מה שקשור למערכת הפוליטית - ההתנגדות להפיכה המשטרית מיצתה את עצמה. כל התרגילים הפרלמנטריים של האופוזיציה כבר נוסו והקרבות הקטנים אולי שיבשו קצת לקואליציה את לוחות הזמנים – אבל לא יותר.
ביום ראשון בבוקר יחלו הדיונים במליאה לקראת קריאה שנייה ושלישית של החוק לביטול עילת הסבירות, בשני בצהריים הכנסת תצביע, ותוך כמה שעות נהיה בתוך ישראל אחרת.
לא נרגיש את השינוי מיד. השמש תמשיך לזרוח, החיטה תמשיך לצמוח והקואליציה תמשיך לחוקק חוקים שיקדמו את ישראל עד לכינונו של משטר אחר.
יש מי שטוענים שלא צריך להגזים, החוק הזה לא יהפוך את ישראל לדיקטטורה. אבל אין ויכוח שהוא יאפשר תופעות עם פוטנציאל הרס ממדרגה ראשונה: מפיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה, פיצול תפקידי היועץ המשפטי ומינוי תובע כללי מעל פרקליט המדינה, ועד לאי־הפעלת סמכות במקרים כמו כינוס הוועדה למינוי שופטים או פיטורי שר שסרח.
למעשה, לנוסח שיעמוד להצבעה ביום שני, שהוא הנוסח המחמיר, נוספו בין הקריאה הראשונה לבין השנייה והשלישית שתי תוספות: בעוד שהנוסח המקורי קבע שבית המשפט לא יוכל להתערב בהחלטות ממשלה, בנוסח החדש נאמר שהוא לא יוכל להתערב בכל החלטה, לרבות מינויים והימנעות מהפעלת סמכות.
הפירוש של זה הוא שעילת הסבירות לא תחול על מינויים והדחות במשרדי הממשלה, ולא תעמוד במקרה שבו יחליט ראש ממשלה או שר, שהוא לא מפעיל את סמכותו במקרים שבה היא נדרשת. למשל, כשלוין יחליט שהוא לא מכנס את הוועדה למינוי שופטים, או כשבעתירה נגד חזרתו של דרעי לממשלה, שמשמעותה שראש הממשלה צריך להפעיל את סמכותו ולפטר אותו - הוא, נתניהו, יסרב.
ההתעקשות על החוק נועדה בדיוק לעניין הזה: שלא ניתן יהיה להכריח את נתניהו לפטר את דרעי. אגב, בפעם הקודמת שבה הופעלה עילת הסבירות זה קרה בגלל דרעי, ב־1993, בהלכת דרעי־פנחסי, כשרבין לא רצה לפטר את דרעי ובג"ץ חייב אותו לעשות את זה.
30 שנה בדיוק, הים אותו ים והדרעי אותו דרעי.
נתניהו מתעקש להמשיך את החקיקה, למרות האפשרות שזה מקרב אותנו להצהרה של צה"ל על אי־כשירות מבצעית. וזה נעשה למען דרעי, האיש שעד לא מזמן נחשב למבוגר האחראי, ובמקום לשים קץ לכל המרוץ האישי הזה שלו בחזרה לממשלה – מרסק את החברה הישראלית.
לכן, הסיכוי שנתניהו יעצור עד יום שני את החקיקה הוא קלוש. יותר מדי אינטרסים אישיים יש פה, פחות מדי אכפתיות לחוסנה הביטחוני והחברתי של המדינה. הראיה לכך היא ההתעלמות של נתניהו מהושטת היד של גנץ שלשום, ומהצעתו לחזור לשיחות בבית הנשיא. המהירות שבה דחה את ההצעה, מראה שהוא לא מתכוון לעצור, ושכל ההבטחות שלו לריכוך הן ספין אחד גדול.
גם המנופים שהיו קודם קצת התרופפו. בניגוד להצבעה הקודמת, בליכוד אין התארגנות של ח"כים להיעדר או להתנגד. גם נשיא המדינה, שנאם יפה מול שני בתי הקונגרס, לא נראה כמי שמתכוון לשאת את נאום חייו ולדרוש מנתניהו לעצור. אמירה ציבורית חד־משמעית שלו הייתה יכולה להדהד בארץ ובעולם. ובכלל, עם כל הכבוד להרצוג – מישהו מעלה על דעתו שהנשיא לשעבר, רובי ריבלין, לא היה משמיע בעת הזאת (תוך שהוא מזיל דמעות) דברים ברורים ונוקבים?
הסיכוי היחיד שנתניהו יעצור תלוי לגמרי במידת הלחץ עליו. מה שהכי מטריד אותו היא פרישתם של מאות טייסים ונווטים בשירות מילואים פעיל, כשאליהם מצטרפים מדי יום חלקים אחרים בצבא. אתמול זה היה האלוף (מיל') גיל רגב, שביקש להעביר דרכי את תמיכתו באנשי צוות אוויר שהודיעו שלא יתייצבו למילואים. "כמי ששירת כלוחם, כמפקד וכראש אגף כוח אדם", אמר רגב, "אני מבין לליבכם ולהתלבטותכם, אחיי לנשק, צוותי חיל האוויר לדורותיהם. אבל זו שעתכם וזו אחריותכם. אתם שומרי הסף. נפל בגורלכם לשאת את המשא הזה על כתפיכם. ולמי שמעז לומר כי אתם מפקירים את ביטחון המדינה, השיבו לו: זו אחריותה של ממשלת הדיקטטורה שאינה חסה על חיי אזרחיה".
מה שעוד מטריד את נתניהו זו האפשרות למשבר כלכלי כתוצאה מהורדת דירוג האשראי והוצאת תקציבים מהארץ. כך גם השפלתו לעיני כל העולם כפי שעשה לו השבוע נשיא ארה"ב. ביום שלישי נתניהו אמור לטוס לקפריסין. כן, קראתם נכון. קפריסין. יש מי שטס לוושינגטון ויש מי שלקפריסין. איך אמרו לנו? נתניהו. ליגה אחרת.
ואם נראה שנתניהו לא סופר את המחאה ממטר – בואו. מצב שבו מאות אלפי אנשים יעשו הפיכה, בהחלט מלחיץ אותו.
זה מה שנשאר עכשיו: הסרבנות, המחאה, הרצוג והאמריקאים. וכל אלה רלוונטיים גם להמשך: עוצמת ההתנגדות יכולה לעצור אותו. נתניהו צריך להבין שלמעשי הממשלה שלו יהיה תג מחיר גבוה. גם אם הוא נלחם עכשיו על חייו הפוליטיים, וגם אם הכל בגלל הימלטותו מאימת הדין.
