שר האוצר שלום,
מכולם, אתה איש המפתח. תפתיע. ראש הממשלה זקוק לך. משווע לעצה טובה. מבקש שאיש אמון ומעשה יעזור לו להחליט נכון. יסייע לו בחיבור העם מחדש, בהדבקת הדבק הישראלי ובעזרת איש לאחיו. אני מבקש ממך כמה דקות של הקשבה אמיתית.
שוב ימי תחילת חודש אב. לוח השנה העברי עמוס כבר בתאריכי זיכרון ומורשת. אין מקום לעוד אחד. הקמנו בית מפואר ומשגשג, וכולנו זוכרים את החלופה האחרת. הימים קשים. לא צפויים. עומס חום קיצוני. העם סוער.
הרפורמה המשפטית - נכונה, צודקת וחשובה - יצאה לדרך באופן עקום ומתפוצצת לכולנו בפנים. אפשר להמשיך עם הראש בקיר. הסיבות ידועות: ממשלה ריבונית שנבחרה ברוב ברור מבקשת לממש את רצון בוחריה. הנושא - ראוי ודחוף. עוול משפטי ומדיניות של איפה ואיפה זה שנים, ובעיקר כוח בלתי מוגבל שניתן למערכת המשפט הנדרשת לתיקון משמעותי. הכל נכון ומוצדק, ובכל זאת צו השעה - לעצור.
יש שיגידו לך שעצירה היא כניעה המבטאת חולשה, שמדינה אינה מתנהלת על פי היקף המשתתפים במחאות, שסרבנות היא דבר חמור ופסול. כן, סרבנות. אין לשמחתנו בשפה העברית מילים אחרות וצריך לדבר ברור. יש התגייסות או סרבנות. ייתכן אפילו שידי חלק מהקוראים לסרבנות הן ידי התנגדות לעילת הסבירות, והקול קול אי־קבלת הכרעת הרוב.
למרות הצדק ותחושת הדחיפות מותר וצריך לעצור. ובכלל, כניעה, חולשה, הפסד או ניצחון אינם ממשפחת המילים הנכונה לשימוש מול בני עמנו. מעולם לא ניצחתי את אחי ואף פעם לא אפסיד לו. אולי אוותר לו ואולי הוא יוותר לי. הוא אחי והיא אחותי, וגם אם תעצרו את תהליך החקיקה לא הפסדתם כלום לאף אחד. דווקא הרווחתם חיבוק גדול מבני עמנו, בטח בימים האלה. יש לי תחושה שהרווחת החיבוק הזה היא דרישה עצומה מצד רבים, ללא קשר לשיוכם הפוליטי. עם ישראל חי ומבקש שלום.
הרמב"ם פוסק ש"אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה". נראה שכיוון גם לימים האלה. הרוב מבקש שהנהגת המדינה תשקול שיקולים רחבים בבואה להתקדם השבוע. ואנחנו רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת הר העשן וחייבים לעשות משהו אחר שאיננו רק הכרעת הרוב וקיום החלטות שלטוניות.
אני מניח שיגידו לך בצדק משהו על העבר מימי ההתנתקות הקשים. אך לא מתקנים טעות בטעות ולא מכבים שריפה בשריפה. יש המון עבודה: הבעיות הביטחוניות; יוקר המחיה; המכות האנושות שסופג המפעל הציוני בגליל מדי יום באמצעות מכירת קרקעות ובתים לידיים לא יהודיות; פרוטקשן ואלימות שהפכו לענין שבשגרה כאן; ענייני התחבורה, ועוד המון נושאים חשובים מאוד, לפחות כמו ענייני הרפורמה.
אני מציע ומבקש, כמעט מתחנן - היכנס בבקשה הבוקר לראש הממשלה. תציע לו לכנס פורום חדש. ראש הממשלה, אתה, לפיד, גנץ ואיזנקוט. שבו לבד. בלי יועצים, ללא עוזרים וללא מתווכים. רק מנהיגים. כל שישי בין אחת לשלוש. קבלת שבת. יש משהו טוב בשעות האלו שלפני השבת. דברו על הרפורמה. קחו חודש, חצי שנה, שנה, שנתיים ותביאו פתרון. שיבת עם ישראל חזרה הביתה היא חתיכת מסע, אז כמה חודשים כדי להשיג אחדות הם לא מחיר גדול מדי.
ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות.
בקיץ ההוא של 2005, הקשה והכואב לכולנו, היה שלט אחד זכור לטוב בין כל המראות הקשים, ובמיוחד בימי אב אלה: "יש לנו אהבה, והיא תנצח". בעזרת השם.