עדי אבוקרט־שפרכר (26) רוצה לחלוק את האושר שהיא חווה כיום עם נשים אחרות, כאלה שעוברות את אותו מסלול שהיא עברה כדי להגיע עד הלום.
היא נולדה בנוף־הגליל, למדה בתיכון "אורט שרת" בעיר במגמה מדעית. "בחופש הגדול שבין כיתה י"א לכיתה י"ב הייתי בתוכנית של הסוכנות היהודית", היא מספרת, "בילינו עם בני נוער יהודים מארה"ב, ואחרי חמישה ימים איתם חזרתי הביתה כדי להשלים בגרות, במטרה לחזור מיד אחר כך למסע. ביומיים ששהיתי בבית הגעתי לרופא המשפחה כדי לקבל משאף לאסתמה, ואמא שלי ביקשה ממנו לבדוק אותי כי הייתה לי בליטה בבטן. הוא בדק, שלח אותי לאולטראסאונד – ושבוע לאחר מכן כבר נשלחתי לניתוח כריתת כליה, כי היה בה סרטן".
הדרך להחלמה מלאה עוד הייתה ארוכה. "אחרי שהשתחררתי מהאשפוז עברתי טיפולי כימותרפיה במשך ארבעה חודשים, מדי שבוע", היא מספרת, "תרמתי את השיער שלי, ולאות הזדהות אבי עשה קרחת יחד איתי".
בשל היחלשות המערכת החיסונית, היא נשארה בבית. "המורים הגיעו בהתנדבות מלאה לביתי כדי לעזור לי להשלים לי את החומר”, היא מספרת, “בסוף חזרתי לבית ספר, אחר כך התנדבתי לצה"ל ושירתתי כחובשת, ואחרי השחרור התחלתי ללמוד באוניברסיטה ולהרצות בעמותת זכרון מנחם".
עדי סיימה בהצטיינות תואר ראשון. כיום היא נמצאת בלימודי התואר השני באוצרוּת עכשווית באוניברסיטת חיפה, ועובדת כמורה לאמנות.
לפני ארבעה חודשים היא נישאה. "היה לי ברור שאני לא שוכרת שמלה ליום החתונה, אלא קונה אחת, כדי שבעתיד אוכל להעביר אותה לצעירות שמתמודדות עם המחלה", היא מסבירה. אחרי זמן קצר היא החליטה להרחיב את הרעיון והקימה מיזם בשם "לבי כל"ה – כה לבנה העוצמה". לדבריה, "הרעיון הוא שכלות שמתמודדות עם סרטן או החלימו ממנו יקבלו את שמלת הכלה ממני או מתורמות נוספות, ולאחר חתונתן יתרמו אותה לכלה הבאה. כך כל אחת תחווה גם את הקבלה וגם את הנתינה, וייווצר חיבור לבבות של עוצמה נשית. רצף הנתינה יהפוך כל שמלה למעין בגד של גיבורת על, שיסייע לה לגלות את הכוחות שבה". למי שצריכות שמלה או רוצות לתרום אחת, היא קוראת לפנות אליה במייל adiarteacher@gmail.com.
רונן פלוט, ראש עיריית נוף־הגליל, מספר כי "עדי מעורבת כבר מגיל צעיר בהתנדבויות בעיר. המיזם החדש שלה מחמם את הלב ומחזק את כולנו בימים אלה. אין כמו אהבת חינם".
