העונה דרושה רפורמה בכדורגל הישראלי – טיפול ועקירת האלימות של חלק מהאוהדים מהשורש. והאחריות כאן היא אך ורק על המוסדות הרשמיים – ההתאחדות ומינהלת הליגות. בעיית האלימות תופסת תאוצה ולא נראה שיש פתרון באופק. הענישה של משחקים ללא קהל כבר הוכחה כלא אפקטיבית, וכעת עושה רושם שבית הדין מצא פטנט חדש: הפחתת נקודות.
ספוילר. הענישה הזאת לא באמת תשמש כלי הרתעתי חזק נגד האלימות. מדובר בענישה קולקטיבית, שפוגעת בכלל האוהדים ובספורטיביות. גם הקנסות לא מועילים. ההתאחדות והמינהלת חייבות לחשוב על פתרון נקודתי, קרי ענישה אינדיבידואלית: איתור המתפרעים והרחקתם לפרק זמן ארוך, ואולי לתמיד. תכשירו את השימוש במצלמות - ותביאו אותם לדין. מדובר בפתרון מורכב שמצריך גם התמקצעות, אורך רוח והרבה נחישות. אולי אפילו גם חקיקה. רק ככה אני סבור שהאוהדים יבינו שהם פוגעים אך ורק בעצמם.
דבר נוסף שחשוב לומר: הטלת האחריות על הקבוצות, דהיינו – לשלוח את הקבוצות לאתר את המתפרעים, זו משימה בלתי אפשרית. בעלי קבוצות לא יכולים לצאת נגד הקהל שלהם. ההתאחדות והמינהלת, כן. גם שר התרבות והספורט, שמלא בכוונות טובות, צריך להידרש לסוגייה. רק ענישה נקודתית.
דבר נוסף שבעיניי יכול להועיל הוא הידברות עם האוהדים השפויים. הם הרוב. תנו להם גזרים, תסייעו להם בהכנסת אמצעי עידוד, תחזקו את הטובים. אולי אני נאיבי, אבל אם יחליטו בהתאחדות ובמינהלת על שיח עם מובילי הדעה בקהלים, הם ירגישו שיש להם אחריות. כמו בצה"ל – לרוב החניך התורן שנבחר הוא החייל עם הפוטנציאל הגבוה ביותר לבעיות משמעת. אבל מהרגע שבו מוטלת עליו אחריות, הוא יעשה הכל כדי להצליח.
ככל שהאוהדים השפויים יצברו כוח ויראו שיש לכך גם תועלת - הרוב יכול לגבור על המיעוט. מדובר בתהליך ארוך וקשה, אבל הפירות שהוא עשוי להביא יכולים לשנות כאן את חוויית הכדורגל. האלימות כנראה תמיד תהיה כאן, בדיוק כמו בכל חברה. אבל טיפול נכון יכול לצמצם אותה. ייקח זמן, אבל אני מאמין שאפשר. אל תחפשו פתרונות קלים. תטפלו מהשורש.
