בשעה 14:30 היה כבר די ברור שהעסק לא הולך לשום מקום. רכבת החקיקה דוהרת ואין שום כוח שיוכל לעצור אותה.
בשעות שלפני כן המגעים התנהלו בהפרעת קשב רב־זירתית ודילגו בין לשכתו של ראש הממשלה בכנסת לבין ירכתי המליאה. היו שותפים להם מזכיר הממשלה יוסי פוקס, יו"ר ש"ס אריה דרעי ואנשיו של הנשיא הרצוג. אבל בשתיים וחצי המגעים היו כבר כל כך חסרי סיכוי, שהם עברו להתנהל לעיני כל, בשורת הכורסאות הקדמית במליאת הכנסת. משני צידי המתרס: יואב גלנט ויריב לוין. בתווך: בנימין נתניהו. קשה לקרוא שפתיים ממרחק כזה, ובכל זאת, היה ברור שגלנט אומר "משהו, משהו", בעודו מפציר בלוין לתת לצד השני דבר מה. אבל לוין, בונקר. לא עונה. בהמשך, באמצעות מקורביהם נוכל להבין שלוין אמר שאין סיכוי שהוא מתקפל, דווקא בגלל חשש שלו מפני עתירה לבג"ץ, שתבקש להכריח אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים.
וכל השיח הזה מתנהל כאשר ראש הממשלה נראה מותש, כמעט חסר עניין בשיחה ביניהם. רק כמה שעות לפני כן הוא שוחרר מבית החולים, והתגוששות כזאת היא כנראה הדבר האחרון שמייחל לעצמו אדם שרק יממה קודם לכן הושתל בליבו קוצב לב. נתניהו אוחז ביד ספר, משקפיים על עיניו, והוא ממעט להרים את הראש.
גלנט לא מוותר. הוא מסתובב במליאה כאחוז תזזית, מסתודד עם יאיר לפיד, עם בני גנץ, וחוזר למקומו. כל אחד מהם שומע ממנו את אותו מסר. "אני היחיד בקואליציה שמנסה באמת".
כמה שעות לפני כן, אנשי המחאה חוסמים את כל הכבישים המוכרים שמובילים אל הכנסת. אבל קצין הכנסת, בשיתוף פעולה עם המשטרה והשב"כ, ממציא פתרון יצירתי: חניון משרד האוצר, שנמצא ממש מול הכנסת, הופך לכביש הגישה אל המשכן. גם השיירה הארוכה של נתניהו נכנסה לשם. ואז, בבת אחת, מתחילים כל כלי הרכב הללו לדהור אל הכנסת – כשהמפגינים פחות ממאה מטרים משם.
האבטחה הייתה אתמול חריגה מאוד. לראשונה מזה שנים רבות, שוטרים חמושים הסתובבו בתוך המשכן. נתניהו עבר את כל הטבעת ההדוקה הזאת, נכנס להפגין נוכחות במליאה, וחברת הכנסת מיכל שיר, מהקולות הבולטים באופוזיציה – תרתי משמע, קיבלה אותו בקריאות בוז.
כשהח"כים מתחילים להצביע, מגיעים כמה "שחקני חיזוק": שרים בממשלה שהתפטרו במסגרת החוק הנורווגי ולא אמורים להיות במליאה ברגע הזה. דודי אמסלם בא להטריל את חברי האופוזיציה, מתגרה בהם בתנועות ידיים. נכנסת גם מירי רגב. ח"כ סימון דוידסון צועק לעברה: "הו, הנה הגיעה דוברת ההתנתקות". כשנכנס יואב קיש, דוידסון צועק לעברו: "מה אתה עושה פה? כל הטייסים נמצאים עכשיו בחוץ".
מזכירת סיעת הליכוד, עליזה בראשי, צועקת לפני כל הצבעה על הסתייגות ומזכירה לח"כים שלה איך להצביע: "קואליציה נגד" היא קוראת בקול רם. ח"כ גלעד קריב משיב: "כן, קואליציה נגד עם ישראל".
הניסיונות לפשרה עוד נמשכים. אריה דרעי מקבל מנתניהו פתק, והוא ממהר לאחורי המליאה ומרים טלפון למישהו. מיכל שיר מביאה פנימה חלק מהאנרגיות של המחאה בחוץ, ומובילה את חבריה בקריאות קצביות: "תעצרו, תעצרו", "חורבן, חורבן", וכמובן "בושה, בושה". אבל הרכבת ממשיכה לדהור.
בשעה 15:36 אפשר היה להכריז שתם הסיכוי לפשרה. מזכיר הכנסת, דן מרזוק, קרא בשמו של גלנט. הוא היסס לרגע, והשיב "בעד".
64 בעד, אפס מתנגדים, ניסים ואטורי מוביל כמה מחברי הקואליציה לצילום סלפי מחויך. חלק מחברי הקואליציה פורצים במחיאות כפיים. היו"ר אמיר אוחנה משתיק אותם. גם הוא מבין כנראה שחגיגה גדולה זה לא מה שעומד לקרות כאן.
