"זו עבודה פיזית קשה ולא מתגמלת", מעידה אילנה דרור (54), כלכלנית התאחדות חקלאי ישראל. "התנאים הפיזיים הם קשים. בתור אמא לילדים, שעבדה בחקלאות – לא תמיד קל לקום בארבע בבוקר", שיתפה. דוח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא נשים בחקלאות, מציג תת־ייצוג משמעותי של נשים בתחום החקלאות. כך, לדוגמה, בשנת 2019 שיעור הנשים מקרב הסגל האקדמי בתחום החקלאות עמד על 25% בלבד, וכך נקבע כתחום עם אחוז נשות הסגל הנמוך ביותר. נתונים אחרים מעלים כי רק 15% מהמגזר העצמאי בענף החקלאות הן נשים, כשעסקים חקלאיים בניהול נשים נמוך יותר ועומד על כ־10% בלבד. "לנשים יש ראייה אחרת מאשר לגברים בתחום. צריך למצוא את הנישות שבהן לנשים יש ערך מוסף, כמו פיקוח על מזיקים, גידולים ייחודיים או בתוך חממות – ולשים עליהן זרקור", מציעה אילנה.
המסמך נכתב לבקשת חברת הכנסת מתי צרפתי הרכבי (יש עתיד), לקראת ציון יום החקלאות בכנסת, שנדחה לאור האירועים הפוליטיים וימי השיבוש. "הדוח על נשים משפיעות בחקלאות מצייר תמונה עגומה למדי", אומרת ח"כ הרכבי. "במציאות שבה קיים תת־ייצוג של נשים בדרגים בכירים בעולם האקדמי, בתחום החקלאות הייצוג יותר נמוך משמעותית. כבעלת תואר שלישי בפקולטה לחקלאות וכמי שעסקה במחקר בתחום במשך 25 שנה, מציאות זאת מוכרת לי אישית. תמיד הייתי אחת מבין נשים מעטות בסביבת הלימודים והעבודה, ולא פעם הייתי האישה היחידה בחדר מלא בגברים. אני יודעת באילו קשיים נתקלות נשים המבקשות לטפס בסולם הדרגות האקדמי ומאמינה שנדרשת גישה פרואקטיבית כדי לעודד יותר ויותר נשים להתקדם בתחום, כמו גם בתחומים אחרים שבהן נשים נמצאות בייצוג חסר".
הנתונים על נשים במחקר חקלאי מעוררים ייאוש. כאמור, בשנת 2019 שיעור הנשים מקרב כלל חברי הסגל האקדמי בישראל עמד על 45%, בעוד שיעור הנשים מקרב הסגל האקדמי בתחום החקלאות עמד על 25% בלבד – התחום עם אחוז נשות הסגל הנמוך ביותר. בניתוח פרטני של סגל הפקולטה לחקלאות בשנת 2023 עולה כי אחוז הנשים בסגל הינו 28.8%, כשבשנת 2019 רק 19% נשים כיהנו במשרת פרופסור מן המניין. בתוך כך, אחוז הנשים בסגל הפקולטה יורד ככל שעולים בדרגה, מה שתואם את המגמה הכללית בישראל. זאת בעוד לפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, ב־13 השנים האחרונות שיעור הנשים מבין הסטודנטים לתואר ראשון בחקלאות לא השתנה בצורה משמעותית והוא עומד על מעט יותר מ־50%, דומה לשיעור הנשים בקרב כלל הסטודנטים לתואר ראשון.
"אני עוסקת בחקלאות כל חיי, נולדתי לתחום", מספרת דבורה אדלר (65), מהחקלאיות הוותיקות בישראל, בעלת מטעים ביישוב מירון ופעילה למען שמירת החקלאות במדינת ישראל. דבורה, אגרונומית במקצועה, מעידה שמבחינתה החקלאות היא גם אידיאולוגיה. "החקלאות היא באופן טבעי מקצוע יותר גברי, זה לא מקצוע קל מבחינה פיזית", טוענת. "אמנם במחקר אני רואה נשים. עוד כשלמדתי בפקולטה בחקלאות, היו הרבה תלמידות", הוסיפה. "החקלאות זה תחום מלחיץ. את תלויה מאוד בהרבה דברים, ומעט תלוי בכישרון וביכולות שלך", מספרת מאיה צ'רי, המגדלת ירקות אסייתיים יחד עם בעלה שרון. "כדי לקבוע את המחיר של עצמי, יצאתי לשוק ירקות אסייתיים. אנחנו היינו הראשונים שהביאו את הבמיה התאילנדית לארץ. מצד אחד – בזכות זה שלא בחרנו לגדל עגבניות או מלפפונים – כי השוק הסיטונאי לא קבע עבורי את המחירים. מצד שני, הכל היה באחריותי – המחקר, הפיתוח ויבוא הזרעים". "יש מיעוט של חקלאים בארץ בגלל מדיניות ממשלה, שמעדיפה לייבא את כל הפירות והירקות", מספרת יהלי רובין (41), מגדלת עגבניות שרי. "זו עבודה קשה, 24/7, אין חגים ואין חופשות, 365 ימים בשנה. הילדים חיים את המשק ושותפים מלאים, זה עסק משפחתי. כשהילדים היו קטנים הייתי עובדת עם בעלי – גיבינו אחד את השנייה. אבל היום אני לבד, והילדים יודעים שאמא בחממות", הוסיפה.
במסגרת תערוכת אגרומשוב, שצפויה להתקיים בתחילת חודש ספטמבר באקספו תל־אביב, יתקיים מושב מיוחד שידון בסוגיית נשים בחקלאות. מנכ"ל אגרומשוב חיים אלוש ציין כי "מדינת ישראל חייבת לתמרץ את נושא כניסת הנשים לחקלאות ולקדמו. לא מספיק לומר בכל פורום שהחקלאות הישראלית היא המובילה בעולם – צריך גם לעשות מעשים".
