טליה לנקרי, אלופת־משנה (במיל') ופאנליסטית ב"חמש עם" של "קשת", לא אוהבת את השימוש ב"הסלמה" לתיאור מפלס העוינות בין המשטרה למפגינים. "אני מסרבת למילה הסלמה", אמרה לרפי רשף והרימה את כפות ידיה, במטרה לאותת על חומרת המינוח. "זה עושה לי קונוטציות מאוד קשות אחרות", הסבירה והתכוונה לזירות כמו המאבק בטרור הפלסטיני או העימות עם חיזבאללה בצפון.
רשף, שקצת הופתע מהתקף הטהרנות הלשוני, שאל אותה מה האלטרנטיבה. "עליית מדרגה", ענתה לנקרי כאילו שהיא משתתפת בישיבת תכנון של פרסומת למלבין כביסה משוכלל, כזה שמסוגל לחולל פלאים גם בתמונות קשות של מעצרים אלימים, בהם של נער בן 18. אמו של הבחור, שהונצח בשיאו של מה שנראה כמו בוקס לפנים מאת שוטר מבסוט, סיפרה לחדשות "כאן" שאחד השוטרים אמר לו: "אני אאנוס את אמא שלך". מעניין באיזה שלב התנהלות כזאת הופכת בעיני לנקרי מ"עליית מדרגה" ל"הסלמה".
על אותו משקל כמעט, היה משעשע לחזות כיצד דמויות כאלה ואחרות קיבלו את הדברים הכה בנאליים של אהוד אולמרט בצ'אנל 4 הבריטי. מה בסך הכל הוא אמר? "אנחנו הולכים למצב של מלחמת אזרחים". המראיין חזר על הביטוי הנפיץ: "מלחמת אזרחים?!" ואולמרט השיב בנוסח יותר מדוד: "כן, אי־ציות אזרחי, עם כל ההשלכות ליציבותה של המדינה וליכולתה של הממשלה לתפקד, ולצייתנות של חלק גדול מהאוכלוסייה הישראלית כלפי ממשלה שנתפסת בעיניה כלא־לגיטימית".
לפי התגובה של עופר חדד ב"שלוש" של "קשת", נשמע שמדובר בקביעה מופרכת וחסרת שחר. ממש אף אחד לא מרגיש ככה, רק אולמרט והזיותיו. "ח"כ דני דנון", פנה המגיש אחוז התדהמה לאורח, "מכריז ראש ממשלה לשעבר: פרצה בישראל מלחמת אזרחים". דנון תהה בתגובה אם ראשי ממשלות לשעבר "זכאים לבדיקות פסיכולוגיות". חבל שהמגיש לא שאל את הח"כ אם הוא לא למד מאולמרט עצמו, שחויב לשלם פיצויים למשפחתו של ראש הממשלה הנוכחי, לאחר שהשתלח בה בעזרת אבחנות מתחום בריאות הנפש.
גם בערוץ 14 התפלץ בועז גולן בעקבות "הדברים המסוכנים" של אולמרט, לשיטתו. אחר כך הוא אפילו ניסה להצחיק ("על זה גם מקבלים מעטפות, על הראיון הזה?") והוכיח שעדיף לו לדבוק בשני הענפים שבהם הוא מצטיין: עילגות ושנאה למרחקים ארוכים. הרי אין שבר היסטורי במערך המילואים, שגרם לרמטכ"ל לשחרר סרטון שבו הוא נראה על סף בכי. אף מפגין לא נדרס שלשום. וה־56 אחוז שחוששים ממלחמת אזרחים בסקר של חדשות "רשת"? שטויות: דני דנון ישלח גם אותם ל"בדיקות פסיכולוגיות" ויהיה בסדר.
בקטנה
עצוב שסדרה חכמה ויפה כמו "שישה אפסים" נחתה ב"כאן" בתקופה הנוכחית, שבה הסיכוי להשיג קשב מלא לדרמה כזאת שווה לאפשרות שילד בטנטרום יסכים לאכול את הירקות שלו. כבר בסדרה הראשונה שלה, נויה אורן כתבה (וניר ברגמן היטיב לביים) יצירה ישראלית מאוד אבל גם אוניברסלית להפליא, על האופן שבו כסף גדול ופתאומי משנה אנשים שהתרגלו לחשוב שהם קטנים. ומעל הכל זה היה המופע הפגיע, המצחיק והנוגע ללב של שלמה בראבא ולאורה ריבלין, כזוג קיבוצניקים שחי בשקר ומגלה שהאמת לא בהכרח עדיפה. אם לא עונה שנייה, ומתבקש להשקיע דווקא בסדרות כאלה ולא רק ב"טהרן" ו"מנאייכ", אז לגמרי ספין־אוף.
