שבוע, אחרי שהמדינה נחתכה לשניים באופן סופי - אלה שרוצים מדינה עברית ואלה שרוצים מדינה משיחית - שמעתי בפתחה של מזללה משפט שלא חשבתי שאשמע כאן לעולם. "אני לא משרת את השוטרים של המדינה הזו, צאו לי מהחנות", אמר בעל השווארמה לשוטרים שבאו לאכול צהריים. "אתה רציני?", שאל אחד מהם, ואת המתח חתכה התשובה: "צאו לי מהחנות בבקשה".
אין לי מושג איך המפגש הזה הסתיים, האוטובוס שלי הגיע ונמלטתי אל המזגן. כשהתיישבתי, הבנתי שמה שמכסה לי על זגוגיות המשקפיים זו לא לחות, אלא דמעות. בבית, אני מספרת לבן הזוג על הסיטואציה שוברת הלב, אבל הוא מקשיב לי בחצי אוזן. ראשו בעמוד פייסבוק שנקרא "תנועת ההיפרדות".
"כן, ההיפרדות זה מה שאנחנו רואים כבר שבועות ארוכים: בעל השווארמה שלא רוצה להכניס לעסק שוטרים; חברי הקואליציה שמכניסים אצבע בעין למפגינים; חלק מהשוטרים של משטרת בן גביר שמכניסים אגרופים לצעירי המחאה. ההיפרדות כבר כאן", אני יוקדת, אבל הוא מבקש שאירגע ואקרא.
עוד לפני הלילה השחור של שישה באב, יש מי שבייאושם בחודשים האחרונים, חיפשו מוצא שלא יפגע באף אחד מהצדדים, והחלו מגבשים את "תנועת ההיפרדות". זה קרה כשכבר היה ברור שאנחנו בדרך לתהום שאליה דירדרו אותנו בשנים האחרונות חבורה של פוליטיקאים משיחיים־קיצונים שרמסו את האחדות, חיללו את בית הנבחרים ולקחו בשבי את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
20 אלף חברים יש כבר בעמוד ההיפרדות נכון לזמן כתיבת שורות אלה, אלפי מצטרפים ביממה האחרונה, וקצב גידול של 4 אחוזים בשעה. קריאה מגלה שמדובר בסיעור מוחות קולקטיבי של אלפי ישראלים יצירתיים ואופרטיביים מהמחנה הליברלי, שמנסים לנסח נייר עמדה ראשוני להיפרדות מהמשקולת המשיחית שמשכה אותנו לתהום.
אז ביום ט' באב תשפ"ד, 1953 שנים לאחר חורבן בית שני, קם הצד הליברלי ואומר - עזבו, אנחנו כבר לא שותפים לדרך. אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות ככה יותר, וגם אתם לא, מתברר. הגיעה העת להתעשת ולבחור בין תהום לבין תקווה, בין חופש לבין מצור, בין היפרדות לבין מלחמת אחים נוספת. ולכן, דתיים וחילונים, מתפללים ואפיקורסים, הייטקיסטים ועובדי כפיים - שרוצים לחיות במדינה ליברלית ודמוקרטית כמו שהייתה כאן עד אתמול - יקימו לעצמם את מדינתם העברית והחופשית, ומי שמעוניין בחיים תחת משפט ההלכה שיכונן לעצמו חיים כראות עיניו, במנותק מאיתנו בבקשה.
כן, נכון, זה יסבך את החיים של כולנו עד אשר נצליח להבין איך לבצע את ההיפרדות הזו, אבל זה לפחות ישאיר אותנו בבית שלנו, במקום שלנו, ויותיר את שני הצדדים נאמנים לעקרונותיהם: אנחנו לא נפריע למי שמעוניינים לחיות במדינת הלכה שמרנית שדורסת זכויות נשים ומנותקת מהעולם המערבי, והם לא יפריעו לנו לטפח לעצמנו מדינה ליברלית שבה יש חוקה ויש שוויון, כולל חובת הגיוס לצבא - כי אופס, מרוב מלחמות פנימיות כמעט שכחנו את אויבינו שיושבים על הגדרות.
ואיך יגנו על עצמם במדינת יהודה? שאלה טובה. הם כבר לא יוכלו להיסמך על הצעת חוק היסוד שמיהרו להעלות ביום שלישי, שלפיה לימוד תורה משמעותי משול לגיוס משמעותי. מניסיון של 75 שנה - אין סיכוי שזה יעבוד.
