על חומה לצד הכביש יושב מפגין ומניף דגל. מולו, במרחק אפסי, מכת"זית ענקית. היא יורה סילון מים עוצמתי היישר אל מסת הגוף שלו ומפילה אותו מעבר לגדר. לפחות שוטר אחד עומד שם, על הכביש, ורואה במו עיניו מקרה קשה של אלימות והפרה בוטה של הנהלים: אסור בשום אופן להתיז ממכת"זית בכינון ישיר, ודאי לא מכזה מרחק. הלוא אפשר היה יכול לפנות אותו ידנית אם החשש היה שיירד אל הכביש. אבל בשבוע הזה מדיניות השר בן גביר חילחלה היטב לשוטרים. האלימות הייתה בוטה יותר, עיוורת יותר, לעיתים אכזרית ממש. נער בן 18 הוכה בברוטליות, אגרופים נשלפו על מפגינים מנוטרלים, שוטרים סירבו להזדהות בניגוד לחוק. ודאי שלא כל השוטרים כאלה, אבל התדמית מכתימה את כולם.
אלימות שוטרים היא לא בעיה חדשה. ציבורים רבים, לרוב חלשים, סובלים ממנה בשיטתיות. במקום לתקן את המעוות - השר הפך את המציאות לאידיאל. לאירוע נקמה. התלונות יוגשו במח"ש, בעוד כמה חודשים התיקים ייסגרו, ובסיבוב הבא שוב יישלפו המכת"זיות - הפעם על מפגינים אחרים.
ירושלים / יום שני / 19:02
במבט ראשון אי־אפשר להבין אם מדובר בתמונת אפוקליפסה או בתמונת ניצחון. עשרות רבות של מפגינים צפופים מניפים דגלים, גבם למצלמה. במרכז, אדם צעיר עם דגל כמו גלימה. יד אחת מונפת באגרוף, השנייה מנסה להשאיר את הכיפה שלו במקומה. בפינה הימנית דגל ישראל שהוא גם דגל גאווה. מי המכת"זית נורו לתוך הקהל במטרה לפזר אותו, אבל בתמונה הם נראים כמו גשמי ברכה. המים והאור יוצרים יחד קשת, שחותכת את הפריים ומזכירה את ההבטחה של אלוהים לנח: לא יהיה יותר מבול. גם כשבני האדם יתנהגו ממש נורא, העולם לא יושמד. יש תקווה, יש הזדמנות לתשובה.
בין הקשת הלהט"בית לקשת שנוצרה ממי מכת"זית ומשמש בוערת של יולי, בין הדגלים המונפים להמונים שלא מוכנים להתכופף או להתייאש - אי־אפשר לפספס את הרוח הפועמת, את הנחישות שלא התפוגגה גם עם ביטול עילת הסבירות. זוהי רק מערכה אחת בזירה אחת, והמחויבות האזרחית מלמדת שיש כוח רק כשיש חלום. שכמו הקשת - גם הם מאמינים שלא יהיה מבול. שאפשר לתקן ולשקם.
כנסת ישראל / יום שני / 15:00
שלושה בשורה אחת - כל אחד גיבור מסוג אחר. מימין, שר המשפטים יריב לוין. נחוש, עיקש, אביה של הרפורמה המשפטית ונציג הצד הניצי בליכוד. במרכז, ראש הממשלה בנימין נתניהו. מי שעומד בראש הפירמידה, אבל ברגע הזה הוא נראה חולה ועייף, שוחרר רק כמה שעות קודם מבית החולים אחרי השתלת קוצב לב. משמאל, שר הביטחון יואב גלנט. האיש שהעז לשקף את השבר העמוק בצבא כבר בחודש מארס ופוטר. כשהרחובות בערו הוא הוחזר לתפקידו וזכה לחשדנות מבית ולתקוות מהוססות מצד המוחים.
ברגע האמת, בהצבעה האחרונה על ביטול עילת הסבירות, נתניהו תקוע באמצע. גלנט ולוין מתווכחים מעל לראש שלו, מנסים לנצח בכיפוף הידיים. גלנט דורש פשרה, צועק, כועס, חסר מנוחה. לוין נחוש, הוא מחזיק את הממשלה בחבל קצר מאוד. ונתניהו? הוא נראה אילם. מחוק. ביממה בבית החולים יריב לוין היה ראש הממשלה החליפי, בהצבעה - הוא היה ראש הממשלה בפועל.
ירושלים / יום ראשון / 20:00
מיכה ובניה כהן הם אב ובן חובשי כיפה, מתגוררים בפתח־תקווה, תומכים ברפורמה. ביום ראשון הם התלבטו לאיזו הפגנה ללכת. בבוקר הם היו חלק מהשרשרת האנושית בין הכותל המערבי לכנסת. אחר הצהריים ההתלבטות הייתה בין קפלן לבין הכנסת - לבוא ולפגוש מקרוב את המתנגדים. ירושלים ניצחה. הם עמדו עם שלט: "הרפורמה חשובה לנו מאוד! אתם חשובים לנו יותר! האם גם אנחנו חשובים לכם?" השאלה החדה והכנה נשאלת בלבבם של רבים, ומיכה ובניה באו לשמוע את התשובה, לא לנחש. "ניגשו אלינו עשרות אנשים לאורך הדרך", מספר מיכה, "לחצו יד בהתרגשות, נתנו חיבוק, וחלקם גם עם דמעות בעיניים אמרו לנו, 'התשובה היא כן'".
זה רק חלק מסיפור גדול שמושתק ברעש הצווחות הפומביות. רוב מוחלט - גם בקרב מצביעי הליכוד וש"ס - בעד הסכמה רחבה. מיכה מחנך בבית ספר ממלכתי, הוא יודע היטב מה המשמעות של מפגש עם תלמידים ששונים ממנו. לא פלא שבחר לצאת לרחובה של עיר ולבקש דיאלוג. הפעולה החינוכית הזו מכילה יותר מנהיגות מכל מה שפגשנו השבוע.
