במשך שעה ועשרים דקות הייתה השבוע מדינת ישראל ללא ראש ממשלה. זה קרה כשבליבו של נתניהו הושתל קוצב לב. מי שמילא את מקומו היה יריב לוין. אלא שבדיעבד התברר שהוא היה ראש ממשלה לא חוקי, ושאם חלילה משהו היה מסתבך היינו נשארים ללא ראש ממשלה.
את גודל האבסורד בחוק הנבצרות חשף השבוע ח"כ זאב אלקין. מתברר שבשלב החקיקה היו משפחתו ומקורביו של נתניהו בחרדה שאולי יוציאו אותו לנבצרות, והכניסו לחוק סעיף שגם אם ראש הממשלה מבקש נבצרות בגלל מצבו הבריאותי או הנפשי - יש צורך לקבל אישור של ועדת הכנסת ברוב של שני שלישים. במילים אחרות: בן אדם אומר שהוא לא כשיר, שהוא לא יכול עוד, ובכל זאת אפשר לא לשחרר אותו.
הדרישה הזאת באה "מלמעלה", כלומר מהמשפחה ומלשכת ראש הממשלה, שחוששים שהוא יישבר והם יוכלו להמשיך להחזיק אותו בכוח. זה אמנם עדיין לא המצב, אבל ברור לעין שראש הממשלה נחלש. זו לא משאלת לב. זה גם לא מבוסס על בולטין רפואי. אבל על סמך שיחות עם אנשים שהיו ביום שני במליאת הכנסת – אין מחלוקת שהוא לא כפי שהיה. האירוע הלבבי החליש אותו. זו חוויה לא פשוטה לאדם בגילו, שגם כשהיה בבריאות מלאה גילה נטייה להיפוכונדרייה. ובעיתוי של ההצבעה, ביום שבו הוא יוצא מבית החולים, ברור שהוא היה מוטרד ומלא חששות.
כל מי שהיה שם באותן שעות ראה שהוא לא שולט באירוע ושהדברים מתנהלים מעל ראשו. הפנייה הנואשת של גלנט ללוין, כשנתניהו יושב ביניהם, הייתה משום שגלנט הבין באותה נקודת זמן שאין לו מה לפנות לנתניהו. מבחינתו של גלנט, לוין הוא ראש הממשלה, ולא בפעם הראשונה. מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שיש לנתניהו אינטרס אישי ותקווה להשתלט על התיקים המשפטיים שלו. שהוא רוצה להיות מובל ע"י אותם אנשים כי הם נותנים פתרון לבעיה האישית שלו. אלא שלפעמים הוא נבהל. נבהל מעצמו, נבהל בגלל הפרנויה שלו.
וכך, הלחץ של לוין ושותפיו, האינטרס האישי והפחד שהוא יעבור איזה גבול ועולמו יתהפך עליו – כל אלה מנהלים אותו ובין שלושתם הוא מזגזג.
עוד עובדה שאי אפשר להפריז במשמעותה: שרה נתניהו חזרה. המשבר שהיה בין אשת ראש הממשלה לבין לוין אחרי מסיבת העיתונאים שלו, כשחשבה שהוא מסבך את בעלה בעוד שיאיר חשב שצריך להמשיך – הסתיים. המשפחה מאוחדת ותומכת עכשיו בקו המיליטנטי של לוין באופן מלא.
אלא שהתנהגותו של נתניהו ביום שבו עשתה ממשלת ישראל את הצעד הראשון שלה לקראת שינוי המשטר, הייתה לא רציונלית והפכה אותו ללא כשיר. ראש ממשלה שראש המטה הכללי מתדפק על דלתו עם נתונים שיש להם השלכות קטסטרופליות על צה"ל והוא מסרב לקבלו - הוא ראש ממשלה לא כשיר. ראש ממשלה שהורס במו ידיו את יחסי ישראל עם הממשל האמריקאי – הוא לא כשיר. ראש ממשלה ששומע את התחזיות של כל אנשי המקצוע, ראשי המשק, ראשי מערכת הביטחון, ראשי מערכת הבריאות, ראשי הבנקים, בכירי המערכת המשפטית, שרואה לנגד עיניו את קריסת מערך המילואים, את הרחובות הבוערים ולא עושה את הדבר המתבקש כדי לעצור את זה – הוא לא כשיר.
האפשרות שהנשיא הרצוג יעשה מעשה, התנפצה השבוע עם הפוסט שפירסם הנשיא. כואב לראות את ההססנות והזהירות שבה נוקט הנשיא. אין מנוס מלחשוב שהוא מרגיש מחויב לנתניהו שעזר לבחירתו, ואולי אפילו התחייב בפניו שלא יפעל נגדו. וכדי שלא יצטרך לצאת נגדו, הוא ממשיך להתעקש לתווך. "זה או להתפטר או לנאום לאומה", טען השבוע הרצוג.
אם זה או זה או זה – עדיף שיתפטר. להתפטרות שלו תהיה משמעות הרבה יותר גדולה מאשר לנאום שלו. אם יש איזו הצדקה לכהונתו של הרצוג, היא בכך שהוא יכול לעשות שינוי.
זו הייתה יכולה להיות גם שעתו הגדולה של גלנט. זה שהצביע בעד החוק לא יעזור לו: הוא ממילא הולך להיפגע פגיעה אנושה בפריימריז הבאים. הבייס הביביסטי זוכר לו גם את הפעם הקודמת וגורלו כבר נחרץ. המינימום שצריך היה לעשות כשהוא מודע לנזק העצום לצה"ל, זה לא להצביע בעד. והוא יכול היה גם להתפטר. איך אפשר להמשיך להיות שר ביטחון בממשלה שלחבריה לא אכפת מהמצב הביטחוני עד כדי כך שאנשי צבא שנשלחים לתדרך את השרים על מצב הכשירות של צה"ל - מקבלים כתף קרה?
גם גורלו של יולי אדלשטיין נחרץ. ספק אם יהיה בכלל ברשימת הליכוד הבאה. כך גם כ"ץ, שמצא את עצמו בפריימריז האחרונים בעשירייה השנייה או גילה גמליאל שלא תיבחר שוב, וכך גם אלי דלל ודוד ביטן.
אם היו מבינים את מצבם האמיתי, היו פועלים לבנות משהו חדש או להשתלב במשהו אחר. בליכוד של היום אין להם קיום. אבל הם בחרו להיגרר כמו סמרטוטים אחרי לוין ובן גביר. עדיין יש אפשרות שכמה ח"כים בקואליציה, שנכון לעכשיו אומרים שלא יתנו יד לחקיקה שלא בהסכמה – יצליחו לעצור את המשך החקיקה ולעשות שינוי אמיתי.
אפשרות שנייה היא התערבות שיפוטית. נוצרה מסה קריטית של חקיקה שתחייב את בית המשפט להתערב. מעולם לא פסל בג"ץ חוק יסוד. הוא יכול לפסול את החוק לביטול עילת הסבירות או חלקים ממנו. למשל, את אותו חלק שמתייחס לאי־עשייה - כמו החלטת שר המשפטים לא לכנס את הוועדה למינוי שופטים.
כך או כך, הקואליציה מגיעה לסיום הכנס הקיץ מבלי שאפילו חצי תאוותה בידה. מכל בר הסלטים הענק של לוין, רק שני חוקים עברו, וגם הם עוד לפני ביקורת שיפוטית.
