זה היה עוד יום שגרתי בארכיון יד ושם. ד"ר עדית דיין, מתנדבת בארכיון, עיינה בתצלומים שונים שהועברו למוזיאון ועיניה נתקלו לפתע בדמות שנראתה לה מוכרת: סבא שלה, אשר גולדרינג, שנעלם לפני עשרות שנים, ושאותו כמובן לא הכירה מעולם אישית, אלא רק דרך תמונות.
גולדרינג, יליד 1910, היה בן למשפחה חסידית מפולין. בגיל 17 עזב את הבית והצטרף להכשרה חלוצית, בניגוד לדעת הוריו. הוא עלה לארץ ישראל ב־1932, התגייס לחיל הרגלים הבריטי ב־1941, ובמהלך הקרב על שחרור צפון איטליה ב־1945 עקבותיו נעלמו. גולדרינג הותיר אחריו אישה - חנה, בת - יזרעאלה, לימים אמה של דיין, ובן פעוט יורם. בעיתונות היישוב היהודי נכתב בזמנו כי "אחד מחיילי הבריגדה היהודית נשבה". זה היה גולדרינג, שנותר בשטח עם מפקדו שנפצע. גופתו של המפקד אותרה במקום, אך גולדרינג מעולם לא אותר.
דיין, פנסיונרית של קרן ירושלים, עוברת במסגרת התנדבותה ב"יד ושם" על תמונות שאנשים מוסרים, ומקטלגת אותן על פי המידע שהם מעבירים. "ראיתי שהתיק שעליו אני עובדת נמסר על ידי משפחתו של אדם בשם ישראל ליפשיץ, ועוסק בפעילות הבריגדה באיטליה. ידעתי שסבי היה שם אז הבטתי בתמונות קצת יותר לעומק, ופתאום הוא ממש קפץ לי מהתמונה", היא מספרת.
בצילום מ־8.3.1945 רואים את ליפשיץ וחבריו ליחידה, בהם גולדרינג. דיין החלה לחקור את הקשר ביניהם, וגילתה כי אותו ליפשיץ כתב לסבתה זמן קצר לאחר אותה היתקלות באיטליה, דיווח לה מה אירע, וציין בפניה כי "לפי השיקולים ההגיוניים, אשר נשאר בחיים ונפל בשבי הגרמנים. כי לו חס וחלילה היה נהרג, לא היו לוקחים אותו, כמו שהשאירו את גופת הסרג'נט. כך שבקבלך את הידיעה על היעדרו של אשר, דעי שיש מקום רב להאמין שהוא נשאר בחיים".
"סבא היה דמות מאוד נוכחת בחיינו על אף שלא הכרנו אותו", סיכמה דיין, "אמי, שהייתה בת 12 כשהוא נעלם, הכירה את הסיפור באופן כללי, אך התמונה והמידע מהמכתב ריגשו אותנו מאוד ושפכו אור על נסיבות נפילתו. זה מידע שלא הכרנו כי סבתא לא דיברה על הנושא. מתברר שהסיפורים שנמצאים בתוך תיקי הארכיון יכולים לחדש הרבה גם אחרי 80 שנים".
