נדרשו להם ארבעה ימים להתאושש מאישור החוק לביטול עילת הסבירות בכנסת. ח"כים ושרים בליכוד שהיו שותפים להצבעה שעליה הם קובלים כעת – החליטו לפתוח את הפה. מה שנאמר עד כה רק בחדרים סגורים או בשיחות פרטיות, התחיל פתאום לצאת החוצה. בזה אחר זה התייצבו אנשי הליכוד, מותשים וחבולים, והעבירו את המסר בראיונות, תדרוכים, או שיחות לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר המשפטים יריב לוין: עד כאן. מה שהיה – הוא לא מה שיהיה.
זה התחיל עם שר הביטחון יואב גלנט, שעל פי הפרסום של נחום ברנע שלשום ב"ידיעות אחרונות", דוחף לממשלת אחדות עם גנץ ולפיד ובלי סמוטריץ' ובן גביר; המשיך עם שר החקלאות אבי דיכטר, שהגדיר את הכוחות הקיצוניים בליכוד ובקואליציה שלו "בריונים קיצוניים" שמקדמים את חוקי הרפורמה; אחר כך הגיע תורו של שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס שיצא חזיתית נגד שר המשפטים לוין והציע לו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולא לקחת אותה כבת ערובה במסגרת הרצון שלו לקדם את חוקי המהפכה המשפטית; ביום שישי בערב הצטרף גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין שהודיע שהקול שלו כבר אינו מובטח בפעם הבאה; שרת המודיעין גילה גמליאל יצאה בחריפות נגד לוין וטענה שמול איומיו לפרק את הממשלה – צריך להקים ממשלת אחדות. והם לא היחידים. את ח"כ דוד ביטן כבר מיותר להזכיר, וגם ח"כ אנונימי ואמיץ בשם אלי דלל שאמר מפורשות מיד לאחר ההצבעה בכנסת: "רוצים רפורמה? רק בהסכמה".
הליכוד עבר בשנה האחרונה טלטלה משמעותית. שר המשפטים לוין, שהגיע למקום הראשון בפריימריז של הליכוד וניהל את המו"מ הקואליציוני של הליכוד עם השותפות הקואליציוניות (מו"מ רשלני וכושל, לדעת רבים במפלגה), ניהל את המהפכה המשפטית בכנסת מתוך שכרון כוח ודורסנות. לוין הפך את נתניהו למובל, הוא הקים סיעה משלו בתוך סיעת הליכוד, ולדברי בכירים במפלגה איים בהתפטרות או בהפלת הקואליציה יחד עם השותף הפוליטי, איתמר בן גביר, אם המהפכה המשפטית לא תצא אל הפועל. וכך, שרים וח"כים בליכוד נותרו קרועים וחלוקים בין הרצון לרפורמה (אפילו סמלית) בעיקר לטובת הבייס הימני, לבין ההתנגדות ליריב הפוליטי לוין.
במהלך סוף השבוע התעוררו ספקות רבים ביחס למהלך שהובילו שישה־שבעה שרים וח"כים בליכוד, לגבי התזמון ולגבי האומץ שפתאום הפגינו. למה רק עכשיו? למה לא לפני שהצביעו על חוק שלא רצו ולא ראו בו צורך? מותר ורצוי לשאול אם מדובר במהלך פוליטי מתוחכם של נתניהו ומקורביו כדי לייצר מראית עין של מרד בליכוד ובכך להסיח את הדעת ולייתר את המחאה וההפגנות. האם מדובר בתרגיל הסחה והונאה או במרד אמיתי בליכוד? בארגוני המחאה משוכנעים שהכול מתוזמן ומתוסרט מראש. בקבוצות הווטסאפ הפנימיות של הליכוד דיברו במונחים של "מרד" ו"בוגדים".
המציאות מורכבת וסבוכה מעט יותר. אם אני מכיר היטב את ח"כ אדלשטיין, הוא לא היה מסכים להיות ניצב בסרט שביים, לכאורה, נתניהו על מרד. אבל, זה לא אומר שנתניהו לא נהנה מפירות האירוע הזה. נתניהו, בכהונתו החמישית כראש הממשלה, הוא הנתניהו החלש ביותר מבין שנות כהונתו הארוכות. הוא מובל, מסונדל ושבוי בקואליציה אולטרה־ימנית. את האירוע שפירק את העם הוביל הציר לוין־רוטמן־בן־גביר. נתניהו הישן לא היה נותן לאירוע כזה להתרחש. לכן המרד לכאורה (או לא) שהתפרץ בסוף השבוע הוא משקולת נגד לציר הרדיקלי בקואליציה, משקולת שנתניהו יכול להישען עליה במטרה לייצב את הספינה המיטלטלת שלו לקראת פתיחת כנס החורף של הכנסת אחרי החגים.
כך או כך – למהלך הדרמטי של סוף השבוע בליכוד יש השפעה על המשך החקיקה בחודשים הקרובים. למהפכה המשפטית שעברה לא היה רוב בציבור. עכשיו, כך נראה, גם אין לה רוב בכנסת.
לוין הפך את נתניהו למובל, הוא הקים סיעה משלו בתוך סיעת הליכוד, ולדברי בכירים במפלגה איים בהתפטרות או בהפלת הקואליציה יחד עם השותף הפוליטי, איתמר בן גביר, אם המהפכה המשפטית לא תצא אל הפועל