בחודש ינואר 2021 הותקפה מינית ילדה בת עשר על ידי נער בדואי שהגיע יחד עם חברו כדי לפרוץ לבתים ולגנוב רכוש בליל שבת, ומצא אותה בחדרה. הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום, והוא הורשע בעבירות של ניסיון למעשה סדום ופריצה למקום מגורים, ונידון לחמש שנות מאסר בפועל. הפרקליטות הגישה ערעור על קלות העונש. במקביל, הגישה המשפחה לביטוח לאומי בקשה להכרת הילדה כנפגעת פעולות איבה, אך בקשתה נדחתה.
עורכת הדין רוני אלוני־סדובניק, שהגישה לאחר מכן גם פנייה לוועדת הערר לנפגעי פעולות איבה מטעם המשפחה, טוענת כי ביטוח לאומי התעלם במכוון מהיות הנגב והדרום שטח לוחמה יומיומי בסכסוך לאומני על האחיזה באדמות הנגב. עוד היא הוסיפה כי לפי החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, תקיפה מינית שמבצע בן לאום אחר בבן לאום שני המצוי בסכסוך בין שני העמים, תוכר כפשע מלחמה. אלא שהוועדה קבעה כי מדובר במקרה בודד, חמור ומזעזע כשלעצמו וציינה כי החלטת האו”ם מכוונת לזמן מלחמה ובאזורי סכסוך.
"הבדואים בנגב הם אזרחי ישראל, ולפיכך מי שאחראי על אירועים אלימים מצידם, הוא משטרת ישראל, מה שאף עורכת הדין ערה לו", קבעו חברי הוועדה בעודם דוחים את הטענה שכל מעשה אלימות של בדואי בנגב כלפי יהודי היא פעולת איבה.
בעקבות התקיפה של בת עשר התבטאו פוליטיקאים רבים, כולל ראש הממשלה דאז נפתלי בנט, כי מדובר בפעולת איבה. עו"ד אלוני־סדובניק טענה כי ביטוח לאומי, הכפוף לממשלת ישראל כחלק מהרשות המבצעת, אינו יכול לטעון טענות סותרות למדיניות הרשות המבצעת. לדברי וועדת הערר, בביטוח לאומי כבר התייחסו לטענה זו, בהתייחס לדברי השר איתמר בן גביר וציינו: "הרשות אינה דנה לפי אמרות של אנשי ציבור, מכובדים ככל שיהיו, אלא על פי ראיות המובאות בפניה". כמו כן, הבהירו חברי הוועדה כי רק הרשות יכולה לקבוע אם אירוע מסוים הוא אירוע איבה, וכי בתיק הפלילי שהתנהל אין כל רמז לכך שמדובר בפשע שנאה על רקע לאומני.
