דבר אחד לפחות ברור. את הנזק שגרמה הברוטליות של המהלך שהובילו לוין ורוטמן, שום רפורמה משפטית לא תוכל לתקן. וזו רק ההתחלה. הנזקים הקשים יותר צפויים בהמשך, במשבר החוקתי המתקרב, בכלכלה, בהידרדרות ביחסי החוץ ובקיטוב בחברה - זה בר הסלטים. ואיתם נספוג גם גלי מחאה שרק יגברו.
את המחזה בכנסת קשה יהיה לשכוח. ומה שנראה שם - בניגוד גמור להחלטה של חצי המליאה - הוא שבעצם ספק גדול אם תהיה בכלל רפורמה משפטית. לא נראה שנגיע למנות העקריות. לנתניהו נשארה רק הרטוריקה, ולוין לא יוכל להחליף אותו. למרות הכרזות התקשורת, ולמרות החבורה שבאה להצטלם איתו, ברור כבר שהוא מוביל לאסון.
זה אירוע שספק גדול אם אפשר יהיה לחזור עליו. הלחצים מבחוץ ומבפנים יערערו את הקואליציה, חלום המשילות בהיעדר קונצנזוס יתפוגג והספינה הזו, שאין לה קברניט, תעלה על שרטון. ספק גם אם מלכתחילה העניין היה משילות. בן גביר בראיונות מסביר ש"נבחרנו לשלוט". לא "נבחרנו לנהל מדינה". בחירת מילים המבהירה היטב מי הוא ומי ההולכים אחריו.
אלא שכל זה לא יקרה מחר בבוקר. לפנינו חודשים רבים, אולי רבים מאוד, לפני שניתן יהיה להתחיל לראות את הסוף ולהתרווח. ובינתים צריך לשמר את המדינה. ובראש ובראשונה את צה"ל וזרועות הביטחון.
וכאן אני פונה ישירות אל כל חבריי בזרועות הביטחון ופקודיי בצה"ל לאורך השנים. לפנינו ריצת שדה ארוכה. אי־אפשר יהיה לשמר את המדינה אם לא תתייצבו חזרה לשירות המילואים. את האקט של הפסקת התנדבות צריך לנצור עכשיו ולהשיב לנרתיק. הרי ברור לכולנו שצמצום עילת הסבירות, כשלעצמו, לא מצדיק את זה. צה"ל הוא עדיין צבא העם וכך גם כל זרועות הביטחון - ובלעדיכם, חברים, המכלול הזה לא יעמוד בפרץ.
חייבים לקחת אוויר. אנחנו רחוקים עדיין מרחק רב מדיקטטורה. בן גביר וחבורתו עדיין לא "שולטים", וגם לא ישלטו. צה"ל ומערכת הביטחון מונהגים בידי אנשים ראויים וישרי לב. חייבים אמנם לשמור על עיניים פקוחות, אבל לדעת להפריד בין הפוטנציאלי לאקטואלי. בין המיידי והעתידי.
האקט של הפסקת התנדבות, חבריי, מאיים מיידית על לכידות המכלול והאפקטיביות שלו - בתקווה שלאיום זה תהיה השפעה על מהלכים עתידיים. זה לא הימור שמותר לנו לקחת עכשיו. הסיכון גדול מדי, והוא מסכן את עצם הדבר שעל דמותו אתם נאבקים. בלעדיכם לא תהיה ישראל. לא יהודית ולא דמוקרטית, לא מדינת הלכה ולא דיקטטורה.
חזרו לשרת במילואים. ובתום היום, צאו להפגין. רק כך אפשר יהיה לתקן את הנזק.
אנחנו רחוקים עדיין מרחק רב מדיקטטורה. חייבים אמנם לשמור על עיניים פקוחות, אבל לדעת להפריד בין הפוטנציאלי לאקטואלי. בין המיידי והעתידי