זה כאילו שישבו בכירי הקואליציה יחד וקיבלו יחד החלטה משותפת לחרב את הכל.
נניח רגע בצד את הרפורמה המשפטית, זה כאילו שמלבד הרצון להשניא על אזרחי ישראל כל חלקה טובה במנגנון הממשלתי ובשירות הציבורי, הממשלה המטורללת הזאת שמה לעצמה למטרת על גם למעוך כל זיקה חיובית שיש לעם ישראל כלפי היהדות שלו. זה כמובן לא רלוונטי למי שגם ככה מחובר ליהדות שלו, ציוני דתי, חרדי, או מסורתי, ובכל זאת, 65 אחוז מהיהודים בישראל הם חילונים או מסורתיים לייט. האנשים האלה מושפעים באופן קריטי מכל פעולה שהמנגנון הדתי מבצע, ונראה שהממשלה הנוכחית נשבעה לגרום לרוב האוכלוסיה הזו פשוט לתעב את המסורת שלה.
זה מתחיל כמובן מזה שהרבנות הראשית, זו שהוקמה לפני יותר ממאה שנה על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הפכה כבר מזה עשרות שנים למועדת לפורענות. המוסד המפואר הזה אמור היה להיות מופת לעם היהודי, מגדלור מעורר השראה שמפיץ את התודעה איך העם ששב לארצו אחרי פיזור בגלויות, מסוגל להקים לעצמו חיים רוחניים נשגבים ביחד עם הפרחתה החומרית של השממה.
במקום זה נשארנו עם אבן שואבת לקומבינטורים, לעסקנים, לאחים של ולבנים של. הרי מה היינו אומרים לו שני בניו של אהרון ברק היו יורשים אותו במרוצת השנים בנשיאות בית המשפט העליון? אבל לבניו של הרב עובדיה יוסף מותר. הרבנות הראשית רשומה בטאבו על שמם. וכעת, כאשר הבן הראשון אמור לסיים את הקדנציה שלו כרב ראשי, מתעורר ויכוח בין הבן השני שרואה בעצמו מועמד טבעי, לבין, תחזיקו חזק כי זה לא ייאמן, אחיו של יו"ר ש"ס אריה דרעי. אז איך פותרים את הסכסוך? מקמבנים. מדינת ישראל כולה תחכה עוד חצי שנה, הבחירות לרבנות הראשית יידחו, אחרי החגים דרעי יוכל לוודא שבן הרב עובדיה ימונה לרב הראשי לירושלים, ואז אחיו יזכה ברבנות הראשית לישראל.
גם אם גדלותם של שני אלה בתורה אין לה שיעור, אין דבר יותר רקוב מזה. אין שום משמעות לסדר הקיים, לממלכתיות, לחוקים ולנוהג שהשתרש בנוגע למשל לאורך כהונתם של רבנים ראשיים. כל חוק וכל נוהג קיימים לטובת ג'ובים וקומבינות. העסק הזה עובד כל כך גרוע עד שגם לא מעט שומרי מצוות בעלי חוש ביקורת עצמית, מהרהרים במחשבות על הפרדת דת ומדינה. המפלגה שמתיימרת להוביל את המגזר הציוני דתי שותפה גם היא להצעת החוק שמבקשת לכפות כעת על ערים גדולות למנות לעצמן שני רבנים ראשיים. הרי באמת מה שחסר היום בתל־אביב מכל הדברים בעולם זה עוד רב. מה כבר יכול להשתבש מזה שנדחף בכוח לעיר שלא מעוניינת בכך עוד מקומבן, נכריח את העירייה לממן לו שכר עתק עם לשכה וכל מה שמסביב, זה בטח יהיה סיפור הצלחה נהדר.
הממשלה הזאת מתעקשת לשבור כל שיא שלילי, אבל נראה שבכל מה שנוגע לאופן שבו נתפסת היהדות או אלה שמתיימרים לדבר בשמה, זה כבר פרויקט דגל. הם מתקצבים סבסוד ברב־קו בעיקר לחרדים (ולתושבי ערים ליכודיות), הם מעלים את קיצבאות האברכים, הם פוטרים מלימודי ליבה גם חצרות חסידיות שהיו מוכנות להיכנס למסלולי לימוד כאלה.
אנחנו חיים כולנו בתוך מכירת חיסול שמאחוריה עומד צוות מוכרים שאיבד את השפיות. חשוב להם מאוד לבזוז, אבל לא פחות, להכניס במקביל מזלג לעין של מי שלא משתתף בשוד הזה, ואז גם לסובב.
בשבוע שעבר נולד מרד מסעדות בתל־אביב. הן נפתחו בקול רועש בליל תשעה באב, ואין תגובה טבעית מזאת של אנשים שעבורם הממסד הדתי הוא בבואתה של היהדות והממסד הזה מתעקש להציג בחלון הראווה שלו בשר פיגולים. בואו חברים, תמשיכו ככה, נראה איך חלילה ייראה כאן ערב יום כיפור.
כל עסקני הדת האלה כנראה לא ניגשו זמן רב לארון הספרים היהודי. כדאי שיוציאו ממנו את המשנה במסכת אבות וייזכרו מה אמרו חכמים על מי שעושה את התורה שלו “קרדום לחפור בו”, על כמה שצריך “לאהוב את המלאכה ולשנוא את הרבנות” ובעיקר על זה ש”כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון”. הם עסוקים מדי בקומבינות, אין להם זמן ליהדות עצמה.
