*
מִזֶּה כַּמָּה חֳדָשִׁים אֲנִי
שׁוֹלַחַת לָךְ מִכְתְּבֵי אַהֲבָה מֻצְפָּנִים
פַּעַם, אֲפִלּוּ קָרָאתִי לָךְ מוֹלֶדֶת
וְאַתְּ, לֹא הִתְנַגַּדְתָּ, אֲנִי
כּוֹתֶבֶת לָךְ מְשֻׁבָּשׁ
אֲבָל אַתְּ עוֹנָה אֶת הָרָגִיל
(מְעַנְיֵן מָה פְרוֹיְד הָיְתָה אוֹמֶרֶת עַל זֶה)
בֵּינְתַיִם, שְׁתֵּינוּ מַמְשִׁיכוֹת
כְּאִלּוּ כְּלוּם, כְּאִלּוּ כְּלוּם
כְּאִלּוּ אֵין בֵּינֵינוּ דְּבָרִים
וְהַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם שׁוֹאֲפִים אֶל הַיָּחִיד בִּלְשׁוֹן רַבִּים
מַמָּשׁ כְּמוֹ אֱלֹהִים כִּי אֵין
לְשׁוֹן רַבּוֹת (לְפָחוֹת לֹא לְפִי הַהוֹדָעוֹת הָרִשְׁמִיּוֹת)
בַּמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן שֶׁיַּגִּיעַ יִמָּסֵר
שֶׁפָּרַצְתִּי לְבַד, שֶׁהָיִיתִי רַק
שִׁבּוּשׁ לְשׁוֹנִי בִּזְמַן מִלְחֶמֶת
אֲחָיוֹת.
*
אָז אַתְּ שׁוֹמַעַת, שִׁירָה?
יֵשׁ לִי כְּאֵבֵי שֶׁמֶשׁ בֶּחָזֶה
זֶה לֹא שִׁיר
זֶה אַף פַּעַם לֹא הָיָה שִׁיר
גַּם אִם אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ כְּשֶׁמְּקָרְבִים לָאֹזֶן
לֹא נִהְיָה בַּסּוֹף יָם
זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שׁוּם דָּבָר אַחֵר מִלְּבַד
צְרִיבַת מֵדוּזָה מִבִּפְנִים
רַק שֶׁהַקַּיִץ אַף פַּעַם לֹא בַּזְּמַן
וְאֵין לִי בֶּגֶד יָם מַסְפִּיק קָטָן
וְיָדוּעַ גַּם
שֶׁמַּצִּילִים שׂוֹנְאִים מֵטָפוֹרוֹת בְּקַו הַחוֹף
(זֶה מְשַׁבֵּשׁ אֶת הָרְאוּת)
וּבְכָל זֹאת,
מִישֶׁהוּ חָתַךְ הַבֹּקֶר
אֲבַטִּיחַ בִּכְנִיסָה לַשֶּׁמֶשׁ בְּלִי לְאוֹתֵת
וְזֶה לֹא נִגְמַר טוֹב
זֶה אַף פַּעַם לֹא נִגְמַר אֶסְתֵּטִי
כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ פּוֹרֵס שְׁקִיעָה
לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת.
אלפרד כהן
שיר שנאה למזגן אחד כוח סוס
הַחַיִּים נִפְלָאִים. כָּאן בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים, הַכֹּל נָעִים, קֹרָא שִׁירָהּ,
צוֹפֶה בַּיּוֹרְשִׁים, אֹכֶל פֵּרוֹת עוֹנָה מְקֻלָּפִים וּבַחוּץ נוֹרָא, לֹא יָכֹל
לִשְׁהוֹת שָׁם יוֹתֵר מִשְּׁנִיָּה מִבְּלִי לְהָזִיעַ אֶת נַפְשִׁי הַחוּצָה, מִבְּלִי
לְחַשֵּׁב אֶת הַקֵּץ לְאָחוֹר. שֵׁדִים רוֹקְדִים בְּאַרְבָּעִים מַעֲלוֹת חֹם,
שְׁמוֹנִים אֲחוּז לַחוּת עַל גּוּפֵנוּ, עַל חֶשְׁבּוֹנֵנוּ, עַל חֲלוֹמוֹתֵינוּ, עַל
אֲהוּבֵינוּ, עַל מָה שֶׁנִּשְׁאַר מֵאִתָּנוּ. כָּאן בַּחֲדַר אוּטוֹפְּיָה נוֹלֶדֶת,
רַעְיוֹן דִּמְיוֹנִי שֶׁחַיָּב לְהִתְמַמֵּשׁ. אֲנִי מְנַתֵּק אֶת הַמַּזְגָן מֵהַחַשְׁמַל,
לוֹקֵחַ מַבְרְגָהּ, עוֹלֶה עַל סֻלָּם וּמוֹרִיד אוֹתוֹ מֵהַקִּיר, שׂוֹרֵף אוֹתוֹ,
מַשְׁמִיד אוֹתוֹ, יוֹצֵא אֶל הַטֶּבַע, מִתְבּוֹנֵן בְּיָפְיוֹ, הוּא בַּעֲדִי, יוֹצֵא
אֶל הַשְּׁבִילִים, אֶל הַפַּרְדֵּסִים, הַדֶּרֶךְ לְשׁוּמָקוֹם הוֹפֶכֶת לְגַן עֵדֶן
כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מָתוֹק כִּדְבַשׁ, סָכָרִינִי מַמָּשׁ, לוֹכֵד יַתּוּשִׁים
אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִדָּבֵק, הַשֶּׁמֶשׁ חֲדָשָׁה, מִצְטָרְפִים אֵלַי כֻּלָּם
לְשֶׁבֶת אַחִים יַחַד, לַחְשֹׁב אֶת זֶה, יָד בְּיָד, זֶה עִם זֶה וְנָעִים.
