זאת לא פתיחת עונה בלי איזה בלגן בהפועל חיפה. המועדון האדום הוא מעין תרכיז של הכדורגל הישראלי. מעמד ביניים, לפעמים מתנהל בחאפריות, לפעמים בשיקול דעת ראוי להערכה. מכריז על עידן חדש ותוך חודשיים חוזר בו. יש עונות סופר־התקפיות, יש עונות עם כדורגל קשה לצפייה. הכל מהכל. בסך הכל, המועדון הוא אחד המקומות החביבים בליגה.
המפגש בין הבעלים הצבעוני (בלשון המעטה) יואב כץ למאמן הקפדן והוותיק רוני לוי הוא תסריט קומי מצוין. מצד אחד, מאמן בעל תדמית רצינית וכבדה. מנגד, בעלים שלא עושה חשבון. לפעמים זאת קומדיה, לפעמים זאת טרגדיה, אבל תמיד יש סיפור מעניין. הקצר עם רוני לוי הגיע מוקדם הפעם עם הביקורת על המחסור ברכש. אגב, זה דפוס קבוע של לוי - שנוהג להתלונן כמעט בכל קיץ (לא משנה באיזו קבוצה הוא מאמן) שחסרים לו שחקנים והוא צריך חיזוק. הפעם הוא די צודק, כרגע הסגל שלו קצר. אולם יואב כץ הוא בלתי צפוי, הוא יכול לפתוח את הכיס בפתאומיות או להתעצבן ולפטר, עוד לפני המחזור הראשון בליגה. חצי אמירה של מאמן על דבר טריוויאלי לחלוטין גורמת לנתק עם ההנהלה. זה כזה חמור עד שעולה שאלה רצינית אם רוני לוי יעמוד על הקווים במחזור הראשון.
מצד שני, זה הכדורגל. גם לרוני לוי וגם ליואב כץ מאוד אכפת מהקבוצה, במיוחד כשמדובר בשנת ה־100 שלה. הרי בכל קבוצה קיים מתח תמידי בין הבעלים למאמנים סביב נושא הרכש, בהפועל חיפה המתח הזה זלג החוצה, ועכשיו הוא מזין את עצמו ומתנפח לממדים לא הגיוניים. אמנם זה נראה שכונתי, אבל זה ממש לא. זה ויכוח לגיטימי בין בעלים למאמן. הפועל חיפה, כמו כל הכדורגל שלנו, אוהבת את הדרמה סביב הדבר הזה. צריך לשלוח לה פרחים על העניין שהיא מספקת ברגעים הכי משעממים של הקיץ.
