מה אתם חושבים שדוד בן־גוריון כתב ביומניו על יום הנישואין שלו? יומני הכיס של בן־גוריון, שנחשבו עד לאחרונה כאבודים ונחשפו לראשונה ב"ידיעות אחרונות", נותנים עוד צוהר לעולם הפנימי שלו. "נשאתי אישה", הוא כותב בענייניות. אפילו את שמה של פולה הוא לא מזכיר, וגם לא את ההכנות לחתונה.
בן־גוריון ופולה נפגשו בשנת 1916 כשהיא התגוררה בביתו של ד"ר אלסברג בניו־יורק. בן־גוריון כתב בספרו "זכרונות": "פולה היה לה חדר בביתו של ד"ר אלסברג ושם התוודענו והתקרבנו. היא לא הייתה ציונית. כמו כל הדור הצעיר השמאלי בזמן ההוא היא היתה אנרכיסטית".
פולה למדה רפואה, אך לאחר מותו של אביה שמימן את לימודיה הפכה לאחות. "כשנתאהבנו זה בזו אמרתי לה שאם תסכים להתחתן איתי תצטרך לעזוב את אמריקה ולנסוע אתי לארץ עניה וקטנה, שאין בה חשמל וגאז, וגם אין בה כלי־רכב חשמלי. היא הסכימה לכך", כתב בן־גוריון.
בדצמבר 1917 הם נישאו אצל רשם הנישואין במנהטן. בלי אורחים, בלי צ'קים, בלי אולם אירועים. הם גם לא יצאו לירח דבש. לאחר הנישואין בן־גוריון הלך לישיבה. הוא איחר ברבע שעה, ופולה מיהרה לעבודה.
"הם כנראה לא התרגשו במיוחד מהחתונה", אומר רמון זיו־אב, מנהל מרכז המבקרים של המכון למורשת בן־גוריון. "זה כנראה משקף את האישיות של שניהם. אני חושב שניתן ללמוד מהרישום ביומן הכיס בעיקר על מעט החשיבות שהייתה לחתונה בעיניו של בן־גוריון. האהבה הייתה להם חשובה מאוד. אבל עצם החתונה פחות. וכבר מההתחלה היא צריכה לשלם מחיר".
שנה לאחר הנישואים כתב לה כך: "עכשיו, לאחר שלקחת על עצמך העול הכבד ביותר, שאישה יכולה לקבל על עצמה בגלל איש שהיא אוהבת, איני יודע אם יש בעולם איש שיכול לאהוב יותר. אני יודע איזה מחיר את משלמת בנעוריך ובאושרך למעני, למען האידיאל שלי". יום לאחר מכן כתב לה: "פוליה שלי, אהבתי גדלה לאחר החתונה שלנו, כי מצאתיך יותר יפה ויותר טובה משציפיתי. עכשיו זוהי יותר מאהבה - את הקדושה שלי, המלאך הסובל המרחף סביבי בלי שאראהו, שאליו נמשכת נשמתי"
