"הוא היה המראדונה של השוערים. אין לו שום חולשות"
אנדראה פירלו על ג'אנלואיג'י בופון
אם היו עושים עכשיו תוכנית "חיים שכאלה", עם שחקנים שנגעו, שיחקו לצידו ומולו והיו עדים לקריירה של ג'אנלואיג'י בופון, התוכנית הזו הייתה נמשכת חמש או שש שנים. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בגיל 17 ו־295 ימים בפארמה בגלל פציעה של השוער הראשון, לוקה בוצ'י. היריבה: מילאן, אולי הקבוצה הטובה בעולם, עם רוברטו באג'יו וג'ורג' וואה, שני שחקנים שזכו בכדור הזהב. "מעולם לא חזיתי בהופעת בכורה כזו, הן מבחינת האישיות והן מבחינת האיכות", אמר לו דינו זוף, עוד אגדת שוערות איטלקית. "זה היה משחק שהיינו אמורים לנצח 0:3, אם לא היה עומד מולנו שוער באיכות כזו. אני מתקשה להאמין שזו הופעת בכורה", אמר אחרי המשחק מאמן מילאן פאביו קאפלו.
איקר קסיאס ומארק־אנדרה טר־שטגן, שני דורות של שוערים מהטופ העולמי, מעידים כי בופון היה המודל לחיקוי שלהם. "הוא תמיד היה הסטנדרט של הדור שלי", אמר קסיאס. "המדד לכמה אתה טוב, כמה התקדמת, כמה אתה מוכן להשקיע כדי להיות בופון".
ואולי המחמאה האולטימטיבית היא מהחלוץ שחשב ששום מגן לא יכול לעצור אותו. "כשעברתי ליובנטוס זה היה סוג של הקלה כי אתה לא משחק נגד בופון", העיד זלאטן איברהימוביץ' על השוער שפרש אתמול בגיל 45 לטובת תפקיד המנהל הטכני של נבחרת איטליה. "באימונים פאביו קנאברו וליליאן תוראם היו לפעמים מקשים עליי, אבל הם לא ממש היו יכולים לעצור אותי. אבל אחרי שעברת אותם קלטת שעכשיו אתה צריך להכניע את בופון. זה היה כמעט בלתי אפשרי להכניע אותו".
גשר בין אסכולות
עשר פעמים אלוף איטליה, שש פעמים גביע איטלקי (אחת עם פארמה), שבע פעמים סופרקופה איטלקי, גביע אופ"א אחד, אליפות צרפת אחת, שלוש פעמים גמר ליגת האלופות (התואר המשמעותי היחיד שחמק מידיו), רשימת שיאים ותארים אישיים שהיא מגילה בפני עצמה. מספרים שרוקמים את הקריירה המפוארת של בופון.
אבל דווקא האליפות של 2006/7 היא שמספרת על האופי שלו, למה היה שחקן כל כך אהוב באיטליה ובעולם. זוהי האליפות של סרייה B, הליגה השנייה באיטליה, שאליה נזרקה יובנטוס בגלל פרשת השחיתות החמורה ("קלצ'יופולי"). בופון לא עזב את "הגברת הזקנה", הנאמנות שלו בכלל לא עמדה למבחן, ואם כן, הוא הדף אותה בקלות.
שוערים תמיד איישו עמדה מאוד לא מוערכת. האוהדים לא באו לראות משחקים בגללם. הם לא מוכרים חולצות. בופון שינה את זה. הוא לא היה עוד שוער שהגיע לשער רק מאחר שלא היה טוב בשאר העמדות. הוא היה טוב כקשר וכבלם, אבל החליט להיות שוער לאחר שצפה בתומאס אנקונו, שוער קמרון במונדיאל 1990. בופון, ביחד עם פטר שמייכל, אוליבר קאן וקסיאס פותחים את השער לדור חדש של שוערים. לוחמים אתלטים על קו השער שהצליחו להגיע ליכולות מדהימות – מבחינת מנהיגות, פיזיות, מנטליות – כדי להרחיק את הכדור מהשער.
במידה רבה, בופון גם היה גשר בין האסכולה הישנה של השוערים לאסכולה החדשה. הוא שלט ברחבה, היווה איום על המתקיף במצבים של אחד על אחד, אבל הייתה לו גם תקשורת מעולה עם ההגנה שלו והוא היה מלא ביטחון במשחק הרגל. וכמובן, קשה לזכור את זה היום, בופון שינה לחלוטין את כל מה שידענו על התלבושת של השוערים. לפניו, אלו היו חולצות משעממות עם שרוול ארוך. בופון הביא לקו השוער את חולצות הניאון הקצרות.
ניצח את הזמן
יש כמה אלמנטים בעייתיים כשבאים לבחור את השחקן הטוב ביותר בתפקידו. האם בופון מצליח לעבור גם את מבחן הזמן ולהיות מדורג כשוער הטוב בעולם אי פעם? לפי משחקי סקר שערך מגזין פוטבול בריטי לפני שנתיים, התשובה היא "כן" בצורה מהדהדת (הוא גבר בגמר על שמייכל).
יש הרבה שוערים שנתנו עונות גדולות יותר מבופון. אין לו עונה אחת שיוצאת דופן מבחינת המספרים וסטטיסטיקת ההצלות. הוא בעיקר היה מאוד־מאוד טוב לאורך תקופה של כמעט 25 שנה. לאף שוער ברמות הגבוהות אין כזו קריירה ארוכה. לאף אחד אין יציבות כמו שהעניק בופון לקבוצותיו במשך תקופה כל כך ארוכה.
ככל שבופון התבגר, ככה הוא נאלץ לשחק נגד חלוצים וקשרים הרבה יותר אתלטיים ומוכשרים מאלו שבהם פגשו שוערים בעבר. הוא שיחק נגד הכוכבים הכי גדולים באירופה כשהליגה האיטלקית הייתה אולי הטובה בעולם, והוא שיחק באופן קבוע נגד מסי ורונאלדו בליגת האלופות. בתחילת הקריירה הוא הוביל את פארמה למקום השני בליגה ב־1996. יותר מעשרים שנה לאחר מכן בופון מפסיד את "כדור הזהב" לרונאלדו, האיש שעליו העיד כי הבאתו הרסה את ה־DNA של יובנטוס. קסיאס, לדוגמה, עלה על המפה ארבע או חמש שנים לאחר שבופון שיחק בליגה הראשונה. ב־2017, כשבופון מוביל כקפטן את יובנטוס לגמר הצ'מפיונס נגד ריאל מדריד, קסיאס כבר נשלח לפנסיה בפורטו.
אם משקללים את הנאמנות של בופון, את היציבות, את התקופה הארוכה שבה שיחק ברמה הכי גבוהה, שלא היו לו כמעט מגרעות, אז מדובר בפרישה של השוער הגדול בכל הזמנים.
למעשה, בופון הוא אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה. הוא הביט לחוסר הניסיון שלו בעיניים עד שחוסר הניסיון השפיל מבט, הוא נלחם בדיכאון כמבוגר ובמקצוע הלא שפוי שבו עסק, והוא ניצח את הזמן, האויב הגדול ביותר של כל ספורטאי.
