עיגול גדול עם חלקי בקבוק דלק חרוך, עדיין נמצא בסמוך לבית שבו הצית את עצמו הלוחם לשעבר, בר כלף בן ה־33. "הוא סבל מאוד, סיפר שהשתחרר משירות קרבי ממושך שכלל הרבה מעצרים - וזה בטוח השפיע עליו. חודשים ארוכים אמר שלא היה לו היכן לגור", מספרת אחת השכנות.
"יש לי כעס מאוד גדול שלא הקשיבו לי ולאנשים טובים אחרים שהבחינו במצוקה הגדולה של בר. בסוף קרה מקרה נוסף כמו של איציק סעידיאן, והכאב הוא גדול מאוד", מספר שמעון פז, בעל עסק סמוך לזירה שבה כלף שרף את עצמו: "לא הבינו את המצוקה האמיתית שלו, של אמא שלו ששלחה את הבן שלה ליחידה קרבית. בחור צעיר, התגייס ליחידה קרבית מלא מוטיבציה, השתחרר - ופתאום הוא אובחן כחולה נפש?", מוחה פז על חוות הדעת של אגף השיקום במשרד הביטחון, ולפיה כלף התמודד עם פגיעה נפשית שאינה קשורה לשירותו.
שמעון מוסיף בכאב: "אני מקווה שהמדינה תבין שטעתה. הוא סבל מפוסט־טראומה, היה מתבודד פה בגן, מעולם לא מציק או מפריע לאיש. הוא סיפר שנכשל בחייו, שהוא לא מוצא עבודה ודירה. הוא סבל ממצוקה נפשית קשה מאוד, וקשה היה שלא להבחין בה. פשוט נפל בין הכיסאות ללא רחמים".
ליאור ערבה, דודו של כלף, זעם אתמול על אגף השיקום שלא הכיר בכלף כנכה צה"ל: "לא מטפלים שם בהמון אנשים, פשוט שולחים את כולם הביתה בלי טיפול ובלי זכויות. באים אלינו חיילים לשעבר וטוענים שזורקים אותם, הם לא מקבלים טיפול ובסוף נמצאים ברחוב".
על חוות הדעת ששללה את היותו סובל מפוסט־טראומה, הגיב ערבה: "הצורה שבה היא הוגשה זו בושה וחרפה. הם לקחו את בר, שמתקשה בכלל לשבת במקום, יש לו בעיות ריכוז וכל מיני בעיות אחרות, והושיבו אותו לבד מול פסיכיאטר. בשנייה הוא הפך אותו ללא כשיר ואמר שהבעיה שלו לא קשורה לבעיות של הלום קרב. הוא פטר אותו בשנייה".
חברו של בר, גיל בן מויאל, סיפר ל"ידיעות אחרונות" כי "הוא בחור חייכן וחברותי, כולם אהבו אותו. הייתה לו מוטיבציה מטורפת, זאת אחת הסיבות שהוא לא התלונן בצבא, הוא רק רצה להמשיך לשרת". על הפעילות היומית במהלך שירותם הצבאי אמר כי "נכנסים בלילה לבית לצורך מעצר, רואים ילדים בוכים וגם אנשים שרוצים להרוג אותך. יש שלקחו את זה קשה ויש שלא".
בן מויאל מתח ביקורת על קביעת משרד הביטחון כי בר סבל מבעיה נפשית שאינה קשורה לשירותו הצבאי. "אם הוא התגייס והיה לוחם עם פרופיל 97 - בעיה נפשית לא הייתה לו. זה לא מתפרץ תוך חמש דקות".
