1. מתנחל מהמאחז הלא־חוקי "עוז ציון" חשוד כי ירה למוות בפלסטיני בן 19 מהכפר בורקה. קשה לחשוב על האירוע הקשה הזה מבלי להיזכר בשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מי שרואה עצמו מייצגם של נוער הגבעות - שמנסה לייצר אקלים פוליטי חדש, שרוצה שכולנו נסתובב עם נשק, שמצטלם עם מדים של מג"ב ושמשבח את השוטרים שמכים את המוחים נגד ההפיכה המשטרית. כל אלה בשעה שהשרים בממשלת הימין על־מלא מאיימים על שופטי בית המשפט העליון, על מנת שישליכו את שיקול דעתם לפח האשפה. הגדיל לעשות השר עמיחי אליהו, שכינה את השופטים "פורעי חוק בחליפה". אבל מי כאן באמת פורעי החוק?
2. לבג"ץ ניתנה הזדמנות היסטורית להחזיר את השפיות למדינה, מול אלו שבהתנהלותם מטילים עלינו משטר מטורלל שלא ניתן להתגונן מפניו. באופן מטפורי, ל־15 שופטי העליון שידונו על חוקיות ביטול עילת הסבירות נותר כדור אחד באקדח. זוהי המערכה האחרונה, ועליהם להכריע אם נישאר מדינת חוק - או נהפוך למדינה שבה "כל ד'אלים גבר". על השופטים להבהיר לאזרחי המדינה שחוקים אינם תוכנית כבקשתך, ושלא תופרים או מפרים אותם לשם סיפוק צרכים פרסונליים של נבחרי הציבור.
3. אנסה להתמודד עם שלוש הנחות - או בדותות - שנציגי הממשלה מעלים בתגובה לביקורת שמותחים עליהם. ראשית, "64 מול 0". המספר הזוכה הזה לא מקנה לכם כלום, אם לא תעמדו בדרישות החוקיות והמוסריות. שנית, "פושעי אוסלו לדין", כפי שנוהגים לומר חלקים בימין. אנחנו מתקרבים לציון 30 שנה לטקס החתימה על הסכמי אוסלו, וזו העת להזכיר שוב שלנתניהו הייתה הזדמנות לבטל את ההסכמים - והוא דבק בהם. ולבסוף, בדומה לכך, "הסכם הגז עם לבנון חיזק את חיזבאללה" - נתניהו, אם ההסכם פוגע בביטחוננו, אתה יכול פשוט לבטל אותו.
4. בפתקים שנהג מיכאל (מיקי) שטראוס ז"ל לשלוח לנכדיו, הוא ביקש מהם לשמור על אחדותה של המשפחה ולהיות מסורים למדינה, "כי אין לנו ארץ אחרת". מיקי ואני היינו חברים קרובים. בשיחות בינינו קראתי לו "החלבן". אין לי ספק שהוא היה גאה בילדיו, שהחליטו להפסיק לפרסם בערוץ 14. "הוריי האמינו שבעשייה שלהם יש חלק קטן אך חשוב בעיצובה של האומה הישראלית", הוא אמר. "הם חינכו אותנו למשמעת ולעבודה. מהוריי למדתי שאין עבודה שאינה מכבדת את בעליה, שכסף אינו חשוב - חשוב יותר להיות הוגן וישר". חשוב להבין: שטראוס לא מחרימים אף אחד - הם מתנהגים על פי מפת הערכים הראויה.
5. השבוע מלאו 100 שנים להולדתו של שמעון פרס, אדם שלא ניתן להפריז בתרומתו להבטחת קיומה של מדינת ישראל. הוא היה ענק, ואסור שנשכח אותו.
השבוע נצא לחופשה של ימים אחדים: ילדינו, כלתנו, נכדינו, ובלי רחלה ז"ל.
האזנתי לתמיר גרינברג עם הפילהרמונית שר את "שבורי לב" שחיבר חנן בן־ארי, ונותרתי המום. "מי יודע כל כאב, מי רופא לשבורי לב, יוצר אור וחושך עושה שלום ומלחמה... מי, אל מי אני מתגעגע, כמו ים שאין לו חוף... רק תגיד לי מי יחבק אותי ויבטיח שאני לא אכנע בסוף... שלא אכנע בסוף".
כך, רק להמשיך.