היו כאלה שחשבו (כולל כותב שורות אלה) שלאו מסי בחר בארה"ב בשביל לנוח לקראת סוף הקריירה, אפילו חברו הטוב סרחיו אגוארו אמר שלפרעוש נמאס מהלחץ ושהוא רוצה ליהנות מכדורגל. שלושת המשחקים הראשונים של מסי בארה"ב מלמדים כמה ההנחה הזו הייתה שגויה. מסי בא לעבוד בכל הכוח, למעשה הוא נראה הרבה יותר נחוש מהתקופה שלו בפריז סן־ז'רמן. הוא הגיע לארה"ב כדי לעזור ל־MLS לעלות על מפת הכדורגל העולמי, דבר ששחקנים כמו זלאטן איברהימוביץ', דייויד בקהאם ואפילו פלה נכשלו בו. לעומת זאת, אוהדים של מסי חושבים ברצינות לקום באמצע הלילה כדי לצפות בו. הקסם עדיין עובד, כולם רוצים להיות חלק מהשינוי שהוא מנסה לעשות.
מסי ממשיך ללכת על המגרש ולעשות קסמים, פשוט באווירה יותר אמריקאית. כל משחק הוא חגיגה, כל חגיגת שער הופכת לוויראלית (ותודה להסכם עם חברת מארוול), אבל הפרעוש לא נותן לאווירה החגיגית הזאת לבלבל אותו והוא ממשיך לספק את הסחורה. היה נהוג לחשוב שכריסטיאנו רונאלדו עובד קשה יותר ממנו, כי למסי הכל מגיע יותר "בטבעיות". ואולם, הארגנטינאי מוכיח שגם לו יש מוסר עבודה מעורר הערצה, הוא כבר בן 36 אבל עדיין רעב. הוא הגיע למקום שרואה אותו כמשיח שלו, ועל פי השבועות הראשונים שלו שם–מסי הוא בהחלט המושיע שהכדורגל האמריקאי חיכה לו. בכל העולם עדיין עוקבים באובססיביות אחרי הכדורגלן הטוב בהיסטוריה, זאת החשיפה שב־MLS חלמו עליה, אבל ספק אם הם האמינו שהפתיחה תהיה כזאת עוצמתית והם יקבלו את מסי בשיא כושרו, עם להט של שחקן שעלה מהנוער.
הכדורגל האמריקאי תמיד זכה ללעג מהאירופים. קודם כל כי בארה"ב מכנים אותו "סאקר" ושנית בגלל אווירת הקייטנה של ה־MLS, שכוללת יציעים חצי ריקים, כוכבים מבוגרים שבאים לעשות סיבוב אחרון ושחקנים זרים שנמצאים שם כי הם לא מספיק טובים לליגות הגדולות. בנוסף, הגישה האמריקאית לספורט שונה בתכלית מהרצינות התהומית שבה תופסים את הכדורגל האירופי הקדוש והכבד. גם מסי מאס בכבדות הזאת (ובגלל זה כנראה לא רצה לשוב לברצלונה) ובחר בחוכמה. עכשיו השאלה היא עד כמה רחוק הוא יכול לקחת את ה־MLS. היא לא תהיה הפרמייר ליג או ליגת האלופות, אבל שאר הליגות יכולות לחשוש.
ברק באור הזרקורים
המשחק בין בית"ר ירושלים לפאוק סלוניקי סיפק רגעים ביזאריים רבים, וברק אברמוב הצליח להתעלות עליהם. אחרי המשחק הבעלים ירד לעמדת הראיונות, ובמקום ראיון עם שחקן (כמקובל) קיבלנו ראיון איתו, כי הרי אין מצב שבית"ר תהיה בכותרות והוא לא יהיה חלק מהחגיגה. אברמוב ניתח את המשחק כאילו הוא רץ עכשיו 90 דקות על הדשא או העביר הוראות לשחקנים. ואחרי שמיצה את ההסברים הטקטיים הוא עבר למסרים הקבועים של "הצלחה מביאה קהל" ו"אין לי מספיק כסף כדי להתמודד על האליפות". אין ספק שמסרים פסימיים זה דבר שמושך קהל.
