שתי ציפורים במכה
יובל דקס, מנהל מרכז הצפרות תל־אביב וצפר בכיר בחברה להגנת הטבע, וילדיו ליה (10) ונועם (8)
העבודה של יובל דקס כוללת סקרי טבע, הדרכה, טיבוע ציפורים וצילום טבע. "בקיץ, כשאין לימודים, נועם מצטרף אליי", הוא מספר, "העבודה היא מאוד מגוונת ויש בה הרבה תנועה ולמידה. לפעמים הוא עוזר לי בהקלדת נתונים ואיתור בעלי חיים. יש לו עיני
ים נהדרות וחושים חדים".
נועם מצטרף לשיחה וקובע: "לפעמים אבא שלי חי בסרט טבע, אבל אמא אומרת שזה מרגיע אותו, אז היא בסדר עם זה".
דקס מסביר כי עבודת הצפרות "מאפשרת לילדים לפתח המון מיומנויות של הקשבה, שדי חסרים בעולם חסר המנוח שלנו".
גם הבת ליה מצטרפת לפעמים. "החלום שלה היה להיות צפרית, ואז שחקנית כדורסל ואז צפרית", אומר אביה.
ביחד בסוואנה
יפעת איל, עובדת בספארי ברמת־גן, ובנה שקד (11 וחצי)
כבר 16 שנים שיפעת איל עובדת בספארי, ושקד, היא מספרת, מלווה אותה שם כבר מאז חופשת הלידה. מאז שהיה בן שלוש, התחיל להגיע איתה באופן קבוע בחופש הגדול.
"אני עובדת בסוואנה, זה השטח האפריקאי הפתוח עם כל בעלי החיים שמסתובבים חופשי כשהמבקרים בתוך הרכב", היא אומרת, "זו מחלקה מורכבת לעבוד בה, יש בה מגוון בעלי חיים ועדרים גדולים".
מאז הקורונה צומצם המגע בין המאכילים והחיות, אז שקד לא זוכה להאכיל עוד את הזברות, אבל עוזר בדברים אחרים. הוא מספר כי "אני אוהב לנסוע על הטרקטור, לחתוך אוכל לחיות ולעזור למטפלים במחלקות השונות. לפעמים אנשים עוצרים אותי, כי הם רואים שאני מבין, לשאול דברים ולברר איך מגיעים למקומות".
רק לפני יומיים בילה שקד עם אמו בספארי, והפעם עזר גם במזנון הספארי וזכה בפרס - ברד קריר לשרב, ממש כמו הארטיקפרי שעזר להכין לחיות.
מלכות החרמון
מיקי ענבר־יוסף, סמנכ"לית אתר החרמון, ובתה רוני (12)
מיקי ענבר־יוסף ובתה גרות במושב נווה אטי"ב הסמוך לחרמון. יש בו בריכה וגן שעשועים, אך אפשרויות הבילויים לילדים ולנוער לא מפותחות בו במיוחד. אתמול, בפעם הראשונה מאז תחילת החופש הגדול, הצטרפה רוני לאמה לעבודה.
"בחודש הראשון של החופש הלכתי גם הרבה פעמים לעבודה של אבא, פקח ברשות שמורות הטבע, וטיילתי לא מעט", מספרת רוני, "עכשיו התחיל להיות שוב משעמם בבית, אז ביקשתי מאמא להצטרף אליה".
למרות שכבר חודשים רבים לא נראה שלג בחרמון, הוא עמוס במטיילים. בקיץ הוא משנה את פניו ומציע אטרקציות בתנאי מזג אוויר נוחים יותר מבשאר הארץ, וענבר־יוסף עמוסה בעבודה.
"אני עוזרת במשרד בכל מיני דברים", אומרת רוני, "כיף לי להסתובב כאן בין המתקנים, ואני נהנית מההזדמנות שיש לי לעשות את כל האטרקציות באתר מתי וכמה שאני רוצה".
במושב הקטן גרים רק שני חברים מהשכבה שלה בבית הספר, והיא מחכה לרגע שבו אחיה הגדול יקבל רישיון נהיגה ויוכל להקפיץ אותה לחברות בסביבה. "לגור בנווה אטי"ב זה מורכב, החברה הכי קרובה גרה במרחק של חצי שעה נסיעה. אבל לפחות אני יכולה לבקר אצל אמא ואבא בעבודה".
שומרי החיות
שי קבסה, פקח ביחידה הימית ברשות הטבע והגנים, וילדיו אורי (13) ואורן (11)
הילדים של שי קבסה באים איתו לעבודה בקיץ כבר שנים. למעשה, הם מצטרפים אל אביהם כמעט מאז שנולדו: הוא עבד כמנהל חי־בר יטבתה כשנולדו הילדים, והם התגוררו בתוך החי־בר עצמו.
"מאז שהם קטנים הם חשופים לעבודה שלי", הוא מספר, "אם זה גידול חיות בר, ספירות צבאים, טיפולים בנשרים ובבעלי חיים פצועים. חוץ מאכיפה הם עושים הכל ביחד איתי. הם מנקים את השמורות ואת הגנים. ים, צלילות, הם עושים הכל. בחודשי הקיץ הם קמים איתי לסרוק צבי ים בארבע וחצי או בחמש בבוקר".
אורן מספר: "כשהייתי בן שלוש הגענו לבית של מישהו שהייתה לו תנשמת פצועה. הלכתי למרפסת, וכבר אז חזרתי עם התנשמת ביד. כיף לנו, ואנחנו תמיד שמחים להציל בעלי חיים עם אבא. אנחנו לא מפסידים ימים בבית הספר, אבל בחופש אנחנו כל היום עם אבא".
