המשחקים במונדיאל הנשים מצטיינים בדבר בולט: שינוי הסדר הקיים, מפולת ההיררכיה. הכדורגל הנשי השיג את הגורם מספר 1 לפופולריות של ספורט: אי־ודאות מוחלטת לגבי המנצחת. קנדה, גרמניה וברזיל הודחו בשלב הבתים. ארה"ב, אלופת העולם והאימפריה הנצחית, עפה בשמינית הגמר, וכך גם נורווגיה. בספורט הזה אמורה להיות שליטה אוסטרלית, צפון אמריקאית וצפון אירופית – אזורים שבהם יש שוויון הרבה יותר גדול לנשים, אבל בטורניר הנוכחי הגיעו שלוש נבחרות מאפריקה לשמינית הגמר.
הסגל של יפן, 12 שנה אחרי שזכתה במונדיאל והביאה בום עצום לענף במדינה, מלא בשחקניות שגדלו על הכוכבות של 2011 כמודל לחיקוי. אי־אפשר היה לדבר על יפן כסוס השחור לפני המונדיאל, היא הייתה בתמונת הזכייה, אבל אחרי שלושה ניצחונות על האפס (כולל ארבע חתיכות לספרד) היא כבר פייבוריטית ברורה.
לא רק שיפן נותנת הצגות מרשימות, אלא שהיא עושה את זה עם מעט הזדמנויות ועם איכות מעולה במצבי הבקעה. נגד ספרד היא החזיקה בכדור רק ב־22 אחוז מהזמן, ואילו מול נורווגיה ב־61 אחוז. הקבוצה שמשחקת כרגע את הכדורגל הטוב בטורניר היא גם זו שמהווה את הראי הכי מדויק לטורניר: אי־אפשר לנבא פה כלום.
