לא בכל יום בית המשפט העליון דוחה בקשה מפורשת של היועצת המשפטית לממשלה. כחלק ממסורת כיבוד שומרי הסף, במקרים המעטים שבית המשפט העליון עושה זאת, הוא משתדל תמיד להתנסח בשפה זהירה ולוודא שהדחייה לא תתפרש כביקורת חריפה מדי על מוסד חשוב זה. בימים שבהם היועצת עומדת תחת מתקפה פרועה של שרים חורשי רעתה ומול נושאים שהם בליבת המחלוקת הציבורית הנוכחית, נזהר העליון כפל כפליים.
למרות זאת, ביום ראשון האחרון העליון דחה את בקשתה התקדימית של היועצת המשפטית לממשלה, שלמעשה הצטרפה לעותרות, להכריז על בטלות התיקון לחוק היסוד שעסק בנבצרות. ההרכב בראשות הנשיאה חיות הודיע כי הוא מוציא צו על תנאי רק לגבי דחיית תחולת החוק. זאת ותו לא. המשמעות: החוק נותר בעינו. נותרה רק שאלת תחולתו.
פרסומה המהיר של החלטת העליון, שכללה גם את הקביעה שהדיון לגבי התחולה ייעשה בהרכב של 11 שופטים (ההרכב בו לחמשת השופטים השמרנים בעליון יש את ההשפעה המרבית), נועד לשלוח מסר הרגעה לשכנים מהצד השני של גן הוורדים. במגבלת הנסיבות, זה המקסימום שאפשר היה לקבל בשלב דיוני זה – וזה הרבה מאוד.
במקום שמסר ההרגעה הזה ייענה במסר דומה מהגבעה שמנגד, ראשי מפלגות הקואליציה בחרו לתקוף את ההחלטה והודיעו ש"אין לבית המשפט סמכות לבטל חוקי יסוד, ואין לו סמכות לקבוע שחוק היסוד ייכנס לתוקף בתקופה מאוחרת". זאת אף שהעליון למעשה הודיע שהחוק לא יבוטל, וטרם החליט לדחות התחולה. הוא רק ביקש את תגובת המשיבים לאפשרות זאת. במקום לברך על ההחלטה המאופקת, ראשי הקואליציה מיהרו להוסיף שמן למדורה. אירוני שבסוף הודעתם מצאו לציין ש"הציבור בישראל נדרש כרגע לרגיעה, להידברות ולהסכמה, בזמן שכזה נדרשים אחריות ואיפוק מכלל הרשויות".
הגדיל לעשות ראש הממשלה, שבמקום לשבח את העליון על דחיית העתירות לביטול התיקון, בחר בתגובה להודיע שהוא מתכוון להתקדם בנושא שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, נושא שמבחינת מערכת המשפט הוא לב העניין. מרכז השליטה. ההכרזה הבהולה על יציאה לדרך תמוהה. נתניהו יודע היטב ששני המתווים שנמצאים כרגע על השולחן, לצידה של ההצעה המקורית, רחוקים ממה שהוסכם בעבר. הן המתווה שמדבר על ועדה פריטטית שמורכבת מנציגי הקואליציה והאופוזיציה ובוחרת בכל פעימה מספר שופטים מצד אחד, והן המתווה שמציע שתי ועדות נפרדות של האופוזיציה והקואליציה, שיבחרו כל אחת את נציגיה שיעלו לאישור בוועדה משותפת עליונה בה ייקחו חלק גם נציגי השופטים (כשגם כאן האישור ייעשה בשרשור). ההודעה הפזיזה מעלה חשש שמא גם כאן אין כוונה אמיתית להגיע לפשרה, אלא בדומה לעניין הסבירות, השאיפה היא לחוקק את הנוסח הראשוני, הקיצוני, שמעניק לקואליציה רוב מוחלט למינויים.
זו טעות. בנושא מינוי שופטים לעליון הושגו די הסכמות שבמעט מאמץ יכולות לבסס פשרה הוגנת. למשל: הוסכם על כולם שנציגי לשכת עורכי הדין חייבים לצאת מהוועדה, בשל פוטנציאל השחיתות המובנה שקיים כשעורכי דין בוחרים בשופטים שדנים באותה שעה בתיקי מקורביהם. עוד הוסכם להעניק כוח שווה לקואליציה ולאופוזיציה למרות הפער ביניהן (למעט בממשלות של מעל ל־75 חברים), כדי שמבחינה אידיאולוגית נקבל איזונים לטווח ארוך.
נקודה קריטית נוספת שסוכמה היא שלשופטים לא יהיה וטו על מינויים לעליון, אבל כן יהיה כוח משמעותי. למשל, מועמד שנבחר ללא הסכמת השופטים, יכהן פחות שנים ולא יוכל להיות נשיא. ועוד כהנה הצעות שגובשו, שויפו, לוטשו ועתה ממתינים למי שיסדר בעזרתן את הנוסחה הגואלת.
נתניהו, שמודע לכל אלה, יודע שטרם בשלה העת להכריז על יציאה לדרך בנושא. העובדה שלמרות זאת הוא בחר להכריז על זה, ודווקא על רקע מסר ההרגעה שנשלח מהעליון, מבהילה ומדאיגה. ובמצבנו הנוכחי, דאגה נוספת היא הדבר האחרון שאנו זקוקים לו.
