רק יממה לאחר שבר כלף ז"ל הצית את עצמו, הלוחם לשעבר אור דוניו (30) שם גם הוא קץ לחייו בדירתו במרכז הארץ. גם הוא סבל מפוסט־טראומה בעקבות שירותו בחטיבת כפיר, וגם הוא הגיש בקשה למשרד הביטחון להכיר בו כהלום קרב. אושר לו מימון לטיפול נפשי, אך מסיבות שונות, הטיפול בבקשתו התעכב.
דוניו גדל בקיבוץ חצור, שם מתגוררים הוריו עד היום. הוא שירת כחייל בזמן מבצע "צוק איתן", ובמהלך שירותו ביהודה ושומרון הוצב בחפ"ק הסמג"ד. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ ביום שישי האחרון, ומשפחתו טוענת כי מערכת הביטחון לא טיפלה בו כראוי.
חבר של המשפחה סיפר אתמול ל"ידיעות אחרונות" כי "בתקופה האחרונה הוא ממש נאבק כדי שיכירו בצרכיו אבל לא היה לו מענה. הוא כן קיבל ליווי, אבל זה לא היה מספיק. הוא גם לא דיבר על הטראומה שלו, ואם כן אז רק במעגלים מאוד מצומצמים".
בקיבוץ סיפרו אמש כי דוניו חלה בשלוש השנים האחרונות ועבר מספר ניתוחים בסינוסים ללא הועיל. "הוא לא ויתר ויצא למסע חובק עולם למצוא מזור לכאבים האיומים מהם כל כך סבל, אך לבסוף הכאבים הכריעו אותו", כתבו.
לוחמים משוחררים רבים הגיבו אתמול ברשתות על המקרה הקשה, השני בתוך שבוע אחד, וקראו לשר הביטחון יואב גלנט לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "משרד הביטחון מביע צער על מותו של אור דוניו ומשתתף בכאבה של המשפחה. עם היוודע האירוע, נציגי האגף יצרו קשר עם המשפחה. אור ז"ל פנה לפני כעשרה חודשים בבקשה להכרה כנכה צה"ל. מיד עם הגשת הבקשה, אושר לו טיפול נפשי על ידי מטפלת פרטית אותה בחר, במימון האגף. לאור בקשתו של אור ז"ל שלא לפנות למפקדיו מהשירות הצבאי ובהיעדר תיעוד, משך זמן הטיפול בבקשתו התארך מהרגיל. מפאת צנעת הפרט לא נרחיב מעבר לכך, כלל פרטי האירוע נמצאים בבחינה".
אחת הטענות הייתה כי החפ"ק של דוניו השתתף באירוע מציאת שלושת הנערים שנחטפו ב־2014, אך מבירור שנעשה במשרד הביטחון לאחר מותו עלה כי הוא לא היה חלק מהאירוע.
בקיבוץ סיפרו על ילד אהוב, תלמיד מצטיין שעבר בכיתה ט' ללמוד בכיתת מחוננים בבית ספר להנדסאים בהרצליה. ב־2012 התגייס לחטיבת כפיר, ועם שחרורו ב־2015 נסע להדריך בסאמר סקול בבוסטון.
"לאחר שלושה חודשים שם נסע לטיול הגדול בדרום אמריקה", הוסיפו, "וחזר לאחר שנה לארץ מאושר ועם תכניות לעתיד. הוא עבר לגור עם בת זוגו אותה כל כך אהב, והתחיל ללמוד ראיית חשבון במכללה למנהל. הוא סיים כמצטיין דיקן בכל שלוש השנים בהן למד".
מרגוט רודניאנסקי, בת זוגו, כתבה לאחר מותו: "תודה שהיית החבר הכי טוב שלי ובן הזוג שלי במשך כל כך הרבה שנים. אני אוהב אותך לנצח".
