א. על התרפקות, הפקרות והתפרקות. אבי עליו השלום, שהיום יום פקודתו, היה מדי בחירות יו"ר ועדת קלפי בגבעתיים (בהתנדבות, כך היה אז), והיה גאה לאין שיעור על שזכה לשרת בכך מדינה יהודית. אני מתרפק על כך. רעייתי ואנוכי גאים על ששירתנו את המדינה עשרות שנים, אבל אני רחוק מלהיות בטוח שזו תחושת דור צעיר בארצנו, המתבונן בממשל הישראלי, אשר משדר במידה רבה הפקרות והתפרקות. היו בממשל תדיר תופעות לא חיוביות, אך הן מובאות עתה לשיאים חדשים. אחת מהן היא ביזוי מערכת המשפט על ידי שרים, ללא בושה, תוך הצגתה כ"מעונבים הרומסים את בחירת העם" (השרה סטרוק), "הדיון בבג"ץ לא חוקי. מה קורה כששופט עובר על החוק"? (השר אליהו), וסירוב ראש הממשלה ושרים לאשר כי יקיימו פסקי דין. לצד זאת באים שוטרי יס"מ ומפגינים ליד מח"ש בעת חקירת חבריהם, מה שמזכיר במשהו את המחזה המביש של שרי הליכוד מצטלמים מאחורי ראש הממשלה בתוך בית המשפט, להזדהות עימו אך גם אולי להרתיע את בית המשפט שדן בתיקיו. היה ל"מפגיני היס"מ" ממי ללמוד. השר לביטחון פנים עורך אירוע הזדהות עם השוטרים החשודים באלימות ומבזה את מח"ש. ועתה, פגיעה תקציבית בציבור הערבי, ובהשכלה הגבוהה לערביי מזרח ירושלים, המדיפה גזענות. למה? מתפלל אני שנוכל להתגאות שוב במדינה ובממשל שלה. אין לנו ארץ אחרת ולכן לא אבדה תקוותנו. איש ממשפחת אמי שעלתה ב־1922 לא עזב את הארץ; מקוה שגם הלאה.
ב. על חוקי יסוד והתערבות שיפוטית. אינני מקנא בדילמה שבפני שופטות ושופטי בית המשפט העליון בעניין עילת הסבירות. כדרכי לא אביע דעה על העתירות עצמן, אולם איני יכול שלא לומר: היחס הפרלמנטרי לחוקי יסוד, שבעולם הדמוקרטי תיקונם הוא מהלך מורכב ורציני, הוא אצלנו כאילו היו אלה חוקי עזר בעניין שולי כלשהו ברשות מקומית, באופן מזלזל, לפי צורך פוליטי מזדמן וכאסקופה הנדרסת. אין קל לכנסת מהוספת התווית "חוק יסוד", בין אם הדבר במקומו בין אם לאו, ומבקשים לחסן כך מהתערבות שיפוטית. חשוב איפוא להבין מה ביסוד הדילמה. אכן, התווית "חוק יסוד" מגבירה את זהירות בית המשפט מהתערבות ושומרת אותה למקרים קיצוניים; אך הסמכות השיפוטית אינה בעלמא.
ג. על הציות. לפני מעל עשרים שנה, כיועץ משפטי לממשלה, כתבתי בקשר לסרבנות לשרת ביו"ש ועזה "אני קורא לכולם, אל תסרבו, אל תקעקעו את הבית המשותף של המדינה והחוק... במיוחד בשעות קשות של מאבק מול טרור. עמדתי במישור המשפטי והציבורי היא, כי יש חובה לציית לפקודות, למעט כאלה שדגל שחור מונף מעליהן. נתת היתר אי־ציות לאחד – נתת לאחר, והמדינה מה תהא עליה?" ואכן, חכמינו אמרו "הוה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" – שלומה של מלכות הוא שלטון החוק. הכלים הדמוקרטיים נתונים, אך סרבנות לחייבי שירות כולל מילואים פירושה אנרכיה, ואיננו צריכים להגיע לכך. אכן, לגבי שירות התנדבותי הדבר נתון למצפונו של כל אחד, אך בעיניי גם כאן סרבנות היא מסוכנת. גם כאן יש גבולות, ואף השכל הישר עודו עימנו. ולהבדיל, נקווה שלא נגיע לאי־ציות לפסקי דין, משבר חוקתי שיהא אסון. האם טחו העיניים?
ד. על השמש הקופחת. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". בשבוע החולף היינו בכנרת. לידנו הייתה משפחה דתית, הילדים חבשו כובעים, האם הייתה בכיסוי ראש גדול, אך האב היה במים גלוי ראש. אחרי שעתיים תחת השמש, כשקרקפתו אדומה, אמרתי לו בדחילו ורחימו, טעות היא להיות גלוי ראש. אכן, בצעירותנו שיבחו את השמש, אך לימים הובן כי חשיפת יתר משמעה אצל רבים גידולי עור וכתמים. כשראו אותם רופאים שאלוני – "היית בים בצעירותך? זו המתנה". יש מתנות שכדאי לא לקבל. זו אחת מהן. טלו כיסוי ראש, קרם הגנה; חבל להסתכן, גם אם המחיר נראה רחוק. בימים אלה, הקרויים בעולם התורני "בין הזמנים", רובצות חלילה הסכנות לפתח.
