עשרות אנשים רוקעים ברגליים, מריעים לאיש מולם שהכריע את מלחמת העולם השנייה. המקום והזמן: המתקן המדעי המדברי לוס אלמוס, זמן קצר לאחר הטלת פצצות האטום שהופלו על יפן לפני 78 שנים בדיוק. גיבור הסצנה, כמו כל סצנה בסרט "אופנהיימר" המוקרן כעת בקולנוע הוא כמובן המדען היהודי־אמריקאי רוברט אופנהיימר, האיש שאחראי על גיוס מיטב המוחות בעולם המערבי לפיתוח כלי הנשק היעיל והעוצמתי בתולדות האנושות, זה שסיים באבחה מלחמה איומה והצעיד את העולם לעידן חדש, נורא ונפלא כאחד. התחושה: עירוב של אופוריה וקקופוניה. אופנהיימר לא מתחרט, לא כלפי חוץ לפחות, ומתבהם כמו כולם סביבו. "אני אגיד לכם דבר אחד שאני יודע על הפצצה: היפנים לא אהבו אותה!", הוא זועק לקול שאגות השמחה. ורק אז, בראשו, נשמעת צרחה מחרידה.
זהירות, ספוילרים קלים בפסקה הבאה לסוף של "אופנהיימר", אם כי קשה "לספיילר" סרט ביוגרפי שמספר בבסיסו סיפור היסטורי ידוע לכל (ספוילר - הפצצה התפוצצה!). ובכל זאת, אציין בזהירות שסוף סרטו של כריסטופר נולאן, שטווה ביד אמן דמות חידתית ומופנמת רוב הזמן, מוקדש לחזרה לשיחה רגעית ולא־חשובה מתחילת הסרט שניהל לכאורה אופנהיימר עם ידידו־יריבו אלברט איינשטיין, שאיתו תמיד ניהל תחרות סמויה. שם, בין העקיצות ההדדיות, עולה מול אדם אחד, כמעט בלחש, חרטה.
"אופנהיימר" הוא סרט פנטסטי, אבל זוהי אינה עוד המלצה או ביקורת קולנוע. מעבר להיותו פורטרט שהיה יכול להיות מעניין גם כספר, מיני סדרה או סרט מלפני 20 או 30 שנה, הוא כולל בסופו גם וידוי נסתר ואקטואלי להפליא, שמכיל בתוכו מיאוס, מרמור, וכן, גם חרטה על העידן העכשווי. חרטה איומה של מי שחשבו שהם משפרים את העולם "למען ההמונים" ובמקום זאת אולי מובילים אותו לאבדון. אפשר לראות בכך וידוי של נולאן עצמו, במאי בריטי אליטיסט ומתנשא אבל עם קריירה בהוליווד, לגבי מקומו בעולם הקולנוע. הוא הרי נשכר לפני כמעט 20 שנה כדי לביים את סרטי "באטמן" ו"האביר האפל" עתירי התקציב, והיה משוכנע שהצליח ללמד את כולם איך עושים "שוברי קופות לאדם החושב". נולאן הציל את ז'אנר סרטי הקומיקס, והתוצאה: היום יש בהוליווד רק סרטי קומיקס, ושממה.
אבל החרטה של אופנהיימר/נולאן היא לא רק זו הנקודתית לגיבור הסרט ויוצרו. בשבועות האחרונים מסתובב הבמאי כנביא בשער ומנצל את הצלחת סרטו כדי להתריע שעולם המדע וההייטק עומדים כעת בפני "רגע אופנהיימר חדש" - הצלה או השמדה - אל מול מהפכת האינטליגנציה המלאכותית. יזמי הייטק שיצאו אתמול מסטנפורד מבטיחים להיטיב את עולמכם באפליקציות חמודות שיידעו לייעץ לכם מה לעשות עם חייכם, לכתוב לכם עבודות לאוניברסיטה ולסדר לכם את ענייני המס, ואולי עוד עשר שנים מקצועות שלמים כמו עריכת דין וראיית חשבון ייעלמו מהעולם. הטכנולוגיה שתציל היא גם זו שתשמיד.
אף אחד לא יכול באמת לחזות את השפעת "צ'אט GPT" ויורשיה. כמו הרבה נבואות זעם אחרות, ייתכן שגם זו תתברר כפאניקה מוגזמת. מה שברור הוא, שהתחושה החמקמקה והמציקה הזו של עולם שיכולנו לשפר ולהציל ועומד לחמוק לנו בין הידיים בגלל היהירות והשאננות שלנו, הפכה לכל כך מוחשית.
