התנועה ב"צוואר הבקבוק", אחת הפסגות בהר K2 בגובה 8,200 מטר לא עוצרת כמעט לעולם. משום שמדובר באזור מסוכן ביותר, המטפסים שם מנסים לעבור את הנקודה הזו כמה שיותר מהר.
אבל בשתיים וחצי לפנות בוקר של ה־27 ביולי, התנועה נעצרה לדקות ארוכות. הסבל הפקיסטני, מוחמד חסן, התמוטט ונותר שרוע, לא כפפות, ללא לבוש תרמי, ללא בלוני חמצן. אחרי היסוס קל, עשרות מטפסים דרכו על גופו והמשיכו בדרכם.
אף אחד לא עצר כדי לקחת אותו משם, ואף אחד לא מצא לנכון לקחת אותו עמו בדרך למטה. הגופה של חסן, בן 27 ואב לשלושה ילדים, נמצאת עדיין באותו מקום.
בין אותם עשרות שנטשו את חסן, גם קריסטין הארילה הנורבגית. זו הייתה הפסגה ה־14 שלה באותו טיפוס, והיא קבעה באותו יום שיא בסוג טיפוס זה (14 פסגות ב־92 יום). הארילה והצוות שלה ניסו לעזור לחסן שהיה תלוי מהחבל עם ראשו כלפי מטה, אך לאחר מכן היא עזבה והשאירה עמו איש צוות.
הארילה הדפה כל אשמה שלה בקשר למוות של חסן, אבל שני מטפסים שהיו שם ועזבו בגלל תנאי מזג האוויר, טוענים אחרת. ווילהלם שטיינדל האוסטרי ופיליפ פלמינג הגרמני, תיעדו את האירוע באמצעות רחפן. לדברי שטיינדל, "עשרות מטפסים דרכו על גופו של חסן בדרכם לפסגה. אם הקבוצה של הארילה היתה מוותרת על טיפוס שיא לפסגה אולי היה אפשר להציל את חייו", והוסיף: "אם היה מדובר באדם מערבי היו עושים הכל להציל אותו".
לדברי פלמינג לא רק שחסן לא היה מצויד כהלכה, אלא שלא היה לו שום נסיון כסבל של טיפוסים לגובה כזה: "ביקרתי את המשפחה שלו. האלמנה אמרה שהוא עשה את זה רק כדי שהילדים שלו יוכלו ללכת לבית ספר".
