נגיד נסגרתם בבית בערב שישי ספונים מאחורי מזגן ובריח. נגיד שמכל הגירויים בעולם, הנטפליקסים ואלה, קרה, לא שואל למה, לא ענייני, שנפתח לכם החשק לראיון עומק. נגיד בא לכם שהעומק לא ילך למחוזות ה”איפה זה פוגש אותך” וכאלה.
נגיד ונגיד. רוצים, לא רוצים, זה השישי החדש שלכם בערוצים המסחריים, במשבצת שאחרי אולפני החדשות. בערוץ 12 הושק שלשום “30 עם” בהגשת ארז טל. ב-13 הוזנק בשבוע שעבר “הערב אצל בן בן ברוך”. בשתי התוכניות המוקד הוא ריאיון אישי. ראש בראש, הינה כמה מסקנות והשוואות ראשוניות.
הסיבה להתכנסות: “30 עם” - זרקו על עצמכם לוק מופתע, בערוץ 12 ארגנו לעצמם מסיבה. התוכנית אמורה להרים, ברמה של מנופי אבי, ל-30 שנה לקשת, ועל הדרך לבכירי הטאלנטים שלהם. שלא תגידו שלא חשבו גם עלינו, הצופים: החגיגה הזאת באה במקום “סברי מרנן”.
“הערב אצל בן בן ברוך” –זרקו על עצמכם לוק מופתע, בערוץ 13 דופקים עוד פרפור פלוס טוויסט בעקבות הרייטינג האבוד. הפעם מסע החקר מוביל אותם לליל שישי, איפה שפעם מזמן הייתה מדורת שבט, ועכשיו נשארו רק גחלים. גג ריח עשן על הבגדים. אם בן בן ברוך יצית במשבצת הזאת משהו, הוא קוסם.
תחושת הרעננות: “30 עם” - ב”אולפן שישי” דני קושמרו הציג כרגיל את הסקר, ניצח על הפאנל, ראיין את חבורת “זהו זה”, אפילו שר איתם, ואז העביר את השידור לראיון עם דני קושמרו, ואל המראיין ארז טל. תחושת רעננות? ואללה, התקלתם. תנו לשבת רגע, לחשוב על זה.
“הערב אצל בן בן ברוך” – ברמת הקונספט נרקמה פה אדפטציה טליווזיונית לפודקאסט המצליח “המוג’ו של בן בן ברוך”, עם לוק של מיקרופונים וניחוח שזורק לימי מני פאר. זה במאקרו. במיקרו יש פה מראיין עדכני, מסקרן, וגם המרואיין שלשום, אוראל צברי - עזבו רגע את הקידום הפנימי ל”שנות ה-90” - הוא לא מהאובייס שנהוג ללהק לתוכנית בהרצה.
הסגנון: 30” עם” – בשגרה ארז טל מעשיר את המסך בציניות ברמה של כור בבושהר. פה הוא בקטע ממלכתי. בריאיון עם קושמרו היו רגעים נוגעים, למשל תיאור שידור התרסקות הקולומביה כשלצידו אביו של אילן רמון. מצד שני, אם מישהו ציפה להבין למשל מה באמת מניע את קושמרו לקחת אופנוע ים ולשוט לישראל מקפריסין, כאילו ברמת הנפש, הניסיון של טל היה עד אמצע האוקיינוס.
“הערב אצל בן בן ברוך” – אם מנקים את “איזה מלך”, “נסיך”, “חמוד”, ואת השאלות הנוקבות כמו “אם אני לא רוצה לראות אותך, איזה ערוץ אני צריך לפתוח?”, נשארים עם הפרסומות. סתם, סתם. כאילו, חצי סתם.
בכל מקרה, בן בן ברוך הוא דמות נעימה. לפעמים מדי. והשיחות אחלה, לא אומר. ויש צחוקים. מצד שני, בסחבקיה שפתח אף אחד לא הולך למצוא את עצמו עם הגב לקיר. מיותר אגב לצפות לזה. זה לא האירוע.
סיכום: פודקאסט טלוויזיוני או יום הולדת, בסוף, ליל שבת, יושבים שני אנשים. מדברים. הרעיון, נדמה לי, במגבלות הז’אנר והנפש, להיות כנים. חשופים. ואם זה רק חלקית עובד, תשאלו את 12 ו־13, אופציה ב’ היא להיות נוצצים.
