טובה גדולה עשה הרב צבי קוסטינר בסוף השבוע לציבור הישראלי. הרב, ראש ישיבת ההסדר במצפה רמון, לקח חלק בהפגנה למען עמירם בן אוליאל, רוצח משפחת דוואבשה, וקרא לא רק להקל את תנאי כליאתו, אלא גם לפעול למען שחרורו. הוא לא כשל בלשונו ולא בילבל בין רשימת הדרישות המוצהרת של תומכי בן אוליאל לעומת מה שמעדיפים פחות לצעוק שם: הציפייה שאדם שרצח תינוק בן שנה וחצי, וגם את אמא ואבא שלו, ייצא לחופשי. עכשיו ברור כי יש זרם שלא עוסק בהומניזם גם כלפי רוצח תינוק, אלא משהו עמוק הרבה יותר.
מאחר שקוסטינר ניצב בראש מוסד חינוכי, כזה שגם מקבל תקציבי מדינה, לא ניתן לשייך אותו לשוליים. אמנם הזרם שהוא משתייך אליו, הפנאטיות עתירת השנאה של הרב צבי טאו, שווה בקושי מנדט, וגם הוא הושג בגלל דיל פוליטי בחסות יו"ר האופוזיציה אז, בנימין נתניהו. האחרון כמובן לא הסתפק בכך, וכעת הרב טאו לוקח חלק ברשות המבצעת באמצעות נציגו הפוליטי, סגן השר אבי מעוז. אפילו על זה ראש הממשלה לא השכיל לוותר.
השפל המוסרי שדבריו של קוסטינר מסמלים הוא לפחות הבהרה חשובה לתהליך שמתרחש לנגד עינינו: המאמץ של הזרמים הקיצוניים ביותר בימין הדתי, שנמצאים בתור הזהב שלהם מבחינה פוליטית, להכשיר טרור, או לפחות לגלות כלפיו סלחנות ברמה כזאת שתעקר ממנו את ההגדרה של טרור, ובתנאי שיגיע מהצד שלהם. קו ברור מחבר בין תנועת "צדק לעמירם", הפעילות הענפה של השר ל״ביטחון לאומי״ לטובת הקלה בתנאי הכליאה של מורשעים במעשים הנופלים תחת הקטגוריה של טרור יהודי, העלמת העין מהנעשה בארץ המאחזים הלא־חוקיים והתמיכה המופגנת בעצורים בתקרית בכפר בורקה. כל אלה תוך כדי קמפיין שבכלל שולל את עצם ההיתכנות של טרור יהודי, בטיעונים קלושים שמעליבים גם את הביטוי השחוק ״עלבון לאינטליגנציה״.
לכן גם אין פלא שאפילו פשע שעדיין מזעזע את אמות הספים, שאם היה מתבצע על ידי ערבי לא היו הפגנות נגד תנאי כליאתו - אלא בעד הוצאתו להורג, לא מרתיע יותר אישים כאלה ואחרים. להפך: פתאום אכפת לדמויות כמו הרב שמואל אליהו, פעיל זכויות אדם ידוע, מגביית הודאה בעינויים. כך, למעשה, מובלעת הטענה שאותה קוסטינר ביטא בצורה בהירה: קודם שיפור תנאי הכליאה, בהמשך ביטול הכליאה כליל, ובסוף ניתן יהיה להתנער בכלל מאחריות למעשה. והופ, שוב מגיעים לאותה נקודה: אין טרור יהודי.
אבל כל מי שעיניו בראשו, או טרם השתכנע שהשב"כ הוא ארגון שמאל רדיקלי ופיקוד המרכז בצה"ל הוא סניף של תנועת "בצלם" ו"שוברים שתיקה", יודע שיש טרור יהודי וגם רואה את השגשוג שלו. לעומת זאת, אלה שמכחישים אותו בהווה (כמו בבורקה) או בדיעבד (כמו ברצח משפחת דוואבשה), למעשה מסייעים לו להתגבר. ומאחר שחלק מאותם אנשים נמצאים בשלטון ("למחוק את חווארה") או מיוצגים בו (כמו קוסטינר), הרי שאין מנוס מהמסקנה: ממשלת ישראל לא סתם נשענת על תומכי טרור, אלה תומכי הטרור שנשענים על ממשלת ישראל כאילו הייתה כיסא נוח על חוף הים.
