רכבת ישראל היא אחת משומרות השבת האדוקות ביותר במדינה. אני יודע את זה כי בשבת האחרונה, אחרי סוף שבוע נעים שבו התארחה אצלנו חמותי – אישה מתוקה ונמרצת שאינה עונה, בשום דרך, להגדרה הסטנדאפיסטית הקלאסית של חמות – היא ביקשה לחזור הביתה, לחדרה.
היא משתמשת אדוקה ברכבת, אבל יחד גילינו שהרכבת הראשונה מתל־אביב לחדרה יוצאת רק ב־23:20! שזה קצת הרבה אחרי שכוכב ראשון יוצא, השבת יוצאת, הנשמה יוצאת, ואישה בגילה מעדיפה להיות כבר במיטה.
זו חתיכת שמירת שבת לא רק למהדרין, אלא לכולם; כל הציבור הישראלי שזקוק נואשות לתחבורה ציבורית בסופי שבוע, אבל נותר שבוי – אפילו מעבר לגבולות כניסת ויציאת השבת הרשמיים – של פוליטיקה שכבר מזמן חצתה את גבולות הסטטוס־קוו הישן ודוהרת כקטר לתוך גבולות מדינת ההלכה. ורכבת ישראל – גוף נשלט פוליטית, כזכור – היא רק סימפטום למצבה האומלל של כלל התחבורה הציבורית בישראל, מין דבר שכמו רשות הדואר, כמו כל דבר שהליכוד הנוכחי מנסה לשים עליו יד, נמסר מיד למקורבים, בעלי אינטרסים וסתם פונקציונרים. למי אכפת; הציבור הנזקק ביותר הוא לרוב גם המוחלש ביותר, אז שיילך ברגל, לא?
המרחקים שישראלים גומאים בתחבורה הציבורית הם הגדולים בעולם – כ־19 ק"מ לנסיעה ממוצעת, שנדרשים בגלל כשלים תכנוניים, ובעיקר לנוכח העובדה שמדובר באוטובוסים מעשנים שנעים בקווים עירוניים מפותלים ואינסופיים. התחנות לא מוצלות, זמני ההמתנה לא תמיד ממושכים אבל כמעט תמיד אקראיים, והנת"צים הבין־עירוניים עומדים ריקים רוב הזמן, כי האוטובוסים תקועים בעומסי היתר הבלתי נסבלים בתוך הערים.
רכבות לכשעצמן הן כידוע לא ממש התחום שלנו, וכשאנחנו מנסים בכל זאת, זה נגמר בהקפאת המטרו הלאומי עד שכל דרישות כבוד השרה מירי רגב ייענו והיא תזכה בצעצועים הבלתי נחוצים שלה: קו מקריית־שמונה לאילת, והעברת פרויקט הרכבת הקלה בתל־אביב לידי מקורבה פעיל הליכוד יגאל עמדי, כי מה שווה רכבת אם אנחנו לא רוכבים עליה. הרכבת הקלה, אגב, חופרת לתל־אביב את הצורה מאז 2015, ורק בשישי הקרוב אמור להיחנך – אם לא יחולו שוב עיכובים – הקו הראשון, האדום. מזל טוב לנו! זכינו, בהשקעה עצומה, בעוד כלי תחבורה ציבורית שלא יפעל בזמנים שבהם רובנו הכי זקוקים לו: בסוף השבוע. כבר מיומה הראשון, הרכבת הזו תחדל לפעול שלוש שעות לפני כניסת השבת, ותחדש פעילות לפחות שעה וחצי אחרי צאת השבת. לחופש – שלא לומר להשבתה מפעילות – נולדה.
מה יהיה? מה שהיה כנראה. ומה שהיה זה שנכנסתי בשבת האחרונה למכונית והסעתי את חמותי הביתה לחדרה. עוד כלי תחבורה פרטי על כביש 2 הפקוק ממילא בכל מוצ"ש, ותודה למשרד התחבורה ולרשות הארצית לתחבורה ציבורית (שהועברה גם היא, על ידי רגב, לידי עידן מועלם חסר הניסיון הרלוונטי בתחום, למרות המלצות ועדת האיתור על שלושה מועמדים אחרים. רוצים למחות? סעו, סעו. רק לא בתחב"צ, חבל לכם על הזמן והעצבים).
