יקר מדי, מאוחר מדי ומעט מדי – אם להביא בחשבון את שערוריית זמני הפעילות של הרכבת הקלה בגלל השבת – כך ניתן לסכם את האירוע המשמח של פתיחת הקו האדום של הדנקל. לכבוד האירוע נסגרו אתמול הרמטית רחובות וצירים, אזורים שלמים הפכו סטריליים, מסיבת העיתונאים הפכה למסיבה של הפוליטיקאים ללא שאלות עיתונאים, והצילומים יצאו משם רק אחרי אישור של נתניהו. אין מה לומר, חגיגה של דמוקרטיה. אירוע שיכול היה להיות אירוע משמח, מאחד, הוחמץ - תרתי משמע - על רקע המצב במדינה.
מי היה מאמין שכדי שראש ממשלה יגיע לגזור סרט בתל־אביב, זה יהפוך למבצע ביטחוני צפון־קוראני. ואיזה הבדל היה בין האווירה בתוך החגיגה לבין מה שהתרחש מחוץ לה. "נתניהו, אתה הקטר של מדינת ישראל, ואת שרה יקרה, את מקור האנרגיה", הפליגה שרת התחבורה בליקוקיה על רקע קולות המחאה. ואם בפנים זו הייתה מהפכה תחבורתית, כדברי ראש הממשלה - בחוץ רחשה המהפכה המשטרית.
מאז אותו משפט אלמותי של נתניהו לפני כשש שנים בהתייחסותו לתקשורת: "הם רואים פקקים, אני רואה מחלפים", לא היה דיסוננס כזה בין מה שרואה נתניהו לבין מה שרואה יותר ממחצית הציבור הישראלי. לפני 100 שנים היו פה פרדסים, כמה בתים, ותראו איפה אנחנו נמצאים היום, אמר נתניהו בהתלהבות. מגדלים פורחים, עסקים פורחים, בתים נבנים ואנחנו מממשים את חזון התחבורה לישראל.
ובכל זאת, אם יש אילוסטרציה שיכולה לתאר את מצבה של ישראל בימים אלה, היא לא נמצאת באירועי פתיחת הקו האדום, אלא בסרטון ששלח נתניהו השבוע ממקום חופשתו בצפון. בתמונה נראים ראש הממשלה ורעייתו מרכיבים משקפיים צבעוניים (הוא בוורוד), על השולחן לפניהם בתוך דלי - קרח עם יין (שמפנייה וורודה?), בצד השני נר (רמז לתקציב הנרות המופרך של הגברת נתניהו?) ובאמצע קערת פירות. אה, כן. ספר. הרי מדובר במשפחה אירופאית. תרבותית.
ספונטני? כמו כל דבר אחר במשפחת נתניהו. מישהו הכין את הסט הזה, ובלי לשים לב – או שאולי כן – הזכיר לצופה את כל האלמנטים המוכרים ממערכות קודמות. רק גלידת פיסטוק הייתה חסרה שם.
והנהנתניהוז? שניהם זחוחים ומחויכים, ראש הממשלה מבטיח לנו שהוא לא רואה את החיים דרך משקפיים ורודים "אבל המצב הרבה יותר טוב". והיא? מי שאמרה פעם שהם יעזבו את הארץ ושהמדינה תישרף, אומרת עכשיו מאחורי המשקפיים הצבעוניים: "המדינה שייכת לכולנו".
אם משרד פרסום מחפש פרסומת לאסקפיזם, לריחוק, לאטימות, ליכולת לחגוג את החיים כשהמדינה סביבך נשרפת – זו התמונה. יש בה הכל. כל מה שאנחנו יודעים על משפחת נתניהו בימים אלה: מופרעות, ניתוק, בריחה, חיים במציאות מדומה. זה מתאים יותר לסבא וסבתא שנסעו לטיול לרגל 50 שנות נישואיהם ושולחים לילדים ולנכדים סרטון כדי שיראו כמה הם נהנים, מאשר לראש ממשלה בזמן חופשתו, כשמחוץ לבית המלון עומדים מאות אנשים ומפגינים נגדו.
במהלך השבוע שמענו שלל התבטאויות שלא זכו לגינויו של ראש הממשלה. זה מתחיל מהשר במשרד המשפטים, דודי אמסלם, שקבע שהשב"כ צריך לעצור "עוד היום" את אהרן ברק, אהוד ברק, חלוץ ועוד, שצריכים, לטעמו, עד סוף חייהם להינמק בכלא. וזה האיש שבוויקיפדיה כתוב שהודח מגדוד המילואים ששירת בו עקב בעיות משמעת ויחסי אנוש גרועים, "שכָּללו בין היתר נהיגה על רכב צבאי ללא הכשרה והדחת פקודים לשקר על האירוע".
או התבטאות של ח"כ טלי גוטליב, שאיימה שכל מי שמתקדם מעל לדרגת אלוף (רב־אלוף? רמטכ"ל?) היא תבדוק אותו "כמו שאני יודעת לבדוק". אמא'לה.
ומה צריך יותר ממנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, שאמר השבוע בלעג על טייסי חיל האוויר: "אכלו לי שתו לי. אחד לא רוצה לטוס, והשני הכנף שלו עייפה. דחיל רבאק, תתחילו להיות רציניים".
אז בדקתי מה זה נקרא להיות רציניים על פי יוסי שלי. ב־2008 הוא הואשם בשבועת שקר וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות אחרי שהציג תצהיר כוזב לוועדת המינויים בשירות הציבורי. הוא חתם על הסדר טיעון שבו הודה בעבירה ונאסר עליו לכהן בשירות המדינה עד ליוני 2015. וזה, דחיל רבאק, האיש שקורא לטייסי צה"ל להיות רציניים.
אבל פנינו קדימה, לחודש אוקטובר, שבו הבטיח השבוע יו"ר הקואליציה שחוק הפטור מגיוס - החוק שליברמן מכנה "חוק ההשתמטות", ופצצה מתקתקת שהשלכותיה ישפיעו על הכל - יהיה החוק הראשון שיעבור בשלוש קריאות ורק אחריו ימשיכו ברפורמה.
אנחנו באמצע אוגוסט. הנזקים בצבא משמעותיים כנראה הרבה יותר מכפי שהציבור יודע. נתניהו וממשלתו מנסים לטייח, אבל אין טיח שיצליח לכסות חור שהולך ונפער ומאיים להקריס את כל הבניין. לא בטוח שנתניהו יוכל להמשיך עד אוקטובר בלי לעשות איזה מהלך, אפילו מעשה של אחיזת עיניים שיעצור את ההידרדרות.
דבר אחד ברור: החרדים לא מתכוונים לתת לנתניהו לחמוק מהחקיקה. קודם גיוס ואחר כך רפורמה, הם אומרים. הם נחושים לא לתת ללוין את החוק של הוועדה למינוי שופטים לפני שחוק הגיוס יעבור. ההבנה היא שמדובר בחוק שמבחינה ציבורית נפיץ יותר מכל חוק אחר, בעיקר בגלל ה'סטייט אוף מיינד' שבו נמצא הציבור ביחס לחרדים, ושאחרי שהחוק למינוי שופטים יעבור, יהיה קשה מאוד להעבירו.
אם עד לא מזמן ההיגיון אמר שנתניהו יצליח להעביר את זה – היום זה כבר לא בטוח. וזה לא רק בגלל המחנה הנושא בנטל. תנועות המחאה. ארגוני הנשים. גם חלק גדול ממצביעי הליכוד לא יאהב את החוק הזה.
בואו נראה איך שר הביטחון שלנו צולח את חוק ההשתמטות.
