1. הניסיון הבלתי פוסק לפענח את התנהלותו של נתניהו במרחב הציבורי, על רקע רעש הזמבורות שרודפות אחריו לאתרי הנופש ברמת הגולן ובחנוכת הקו האדום של הרכבת הקלה, מוביל אותנו לתהות מה מניע אותו - מדוע הוא לא נענה להפצרות להקפיא את המהלכים לשינוי שיטת המשטר. "נתניהו כלוא בידי שותפיו הקיצוניים", יאמרו, "הוא כלוא בסביבתו הקרובה בבית, הוא חושש מגזר הדין שיושת עליו במחוזי בירושלים", ועוד הסברים מעולם הפסיכולוגיה.
המשבר הפוליטי מוביל חלק מהדמויות במערכת לחזור ולהציע מתווה לממשלת אחדות, כפי שהציע כעת ח"כ מתן כהנא: נתניהו לעוד שנתיים נוספות בראשות הממשלה, ולאחריהן פרישה בכבוד. לצערי, ההצעות הללו הן מעשי פתאים. הדבר היחיד שמדריך את נתניהו הוא השכנוע העמוק שלו כי הוא נרדף - ולכן הוא לא יוותר על רגע אחד של שלטון. אחריו המבול.
למי שמביט אל העבר ומשווה את המציאות לזו שקדמה למלחמת יום הכיפורים או למלחמת לבנון, אני מציע לזכור את אמירתו של קרל מרקס: ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה. העסק כאן לא יתמוטט כל כך מהר.
2. יוסי שלי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הפנה אותנו לנתב"ג כדי להוכיח שהכל טוב כאן: מאות אלפי הנוסעים לחופשות הם ההוכחה הניצחת מבחינתו לכך שאין מקום לנהי ולבכי.
אני רציתי לענות לו ולומר שמוטב שיעסוק בסוגיות שמנכ"ל משרד ראש הממשלה אמור לעסוק בהן. ואם שכח, שיעיף מבט על התמונות של קודמיו שתלויות בלשכה, דמויות מופת ששירתו את המדינה.
3. אחרי שקראתי את הכתבה המקיפה והמנומקת של עמיתתי טובה צימוקי בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" על השופט יצחק עמית, שמיועד להחליף את אסתר חיות, כנשיא הבא של בית המשפט העליון, התמלאתי רוגז. אסור לתת לרוחשי הרע של ממשלת הימין על־מלא לשנות את הסדר בכל מה שקשור לבחירת שופטים, ובכלל זה את הנוהג של בחירת הנשיא לפי שיטת הסניוריטי. שלו נעליכם לפני שאתם מתקרבים להיכל בית המשפט העליון.
4. השופט אילן רונן דחה בשבוע שעבר שתי תביעות דיבה נגד עיתונאים של וולטר סוריאנו, שמקורב לנתניהו, הגדיר אותן "תביעות השתקה" וכתב שמדובר ב"תביעות מופרכות בעליל". עורך הדין אילן בומבך, שמייצג את סוריאנו, מייצג גם את נתניהו ואת שר המשפטים לוין בעתירות על עילת הסבירות. סביר לגמרי - ילכו השניים יחד.
ימים אחדים על חופה של אלונדה בצפון כרתים לצד בני המשפחה הזכירו לי את הדברים שכתב הפילוסוף היווני פלוטרכוס, בן המאה הראשונה, על "שלוות הנפש". הוא מציע לנו להיאחז בדברים הכי בנאליים לכאורה, שדרכם נגיע לשלווה: "אל לנו לפסוח גם על הדברים השכיחים אלא להקצות להם מחשבה ולהוקיר תודה שאנו חיים, בריאים, רואים את אור השמש, שאין מלחמה או מחלוקת, שהאדמה מאפשרת לעבד אותה והים נוח להפלגה לאלה הרוצים בכך. הרי ביכולתנו לדבר, לעשות, לשתוק ולהינפש".
הכל נמצא בהישג ידנו. מבט אחד ועולם מלא יתגלה לנו.
