הקברניט: איתי שכטר הפך לסוג של דמות קאלט בכדורגל הישראלי. מישהו ש"מחבר חדר הלבשה", שיוצא למונדיאל כדי לפרשן, ומדי פעם נותנים לו לעלות למגרש בדקות האחרונות מתוך תקווה שיסחט פנדל. הבחירה לחתום בהפועל פ"ת מראה שאפילו לשחקן עצמו נמאס מהתדמית. עם כל הכבוד ל"ספונטני, רגיש ובעל חוש הומור" - שכטר רוצה להיזכר קודם כל כחלוץ מעולה. כדי להעלות את הסיכויים שזה יקרה, הוא צריך להשאיר את הפועל פ"ת בליגת העל.
הקבוצה של עופר טלספפה לא צריכה את הניסיון של שכטר ואת הצחוקים שלו, אלא את החלוץ הבוגר שאפשר לסמוך עליו שישים את הכדור ברשת. היא לא מצפה לגרסה הזריזה שלו מימי הפועל ת"א, אלא לזו בבית"ר ירושלים ובמכבי ת"א, חלוץ שבשורה התחתונה מביא מספרים. מישהו שלא רק סוחט פנדלים אלא גם בועט אותם. שהשחקנים היריבים צוחקים איתו אבל גם מפחדים ממנו. שכטר כבר המציא את עצמו מחדש בבית"ר אחרי תקופה איומה במכבי חיפה, ולקראת סוף הקריירה הוא צריך עוד מהפך אחד. הוא היה יכול לחתום בקבוצה בפרופיל גבוה יותר ולהמשיך להיות שכטר הפרשן והמצחיקן, במקום זה הוא בחר לקחת אחריות גדולה יותר ולנסות להוביל קבוצה באמת. לכבוש רק שישה־שבעה שערים במועדון מתקמבק שמנסה לשרוד בליגה זה הרבה יותר מתואר בקבוצה אחרת כשחקן ספסל שולי.
טייס המשנה: גם אבי ריקן רוצה לטאטא את הסטיגמות, אחרי שבמשך שנים תויג כ"שחקן נשמה שעולה מהספסל" במכבי ת"א. ריקן היה בורג משמעותי באליפויות של ולדימיר איביץ' אך לאט־לאט מעמדו דעך, והפרידה הייתה בלתי נמנעת. עכשיו הגיע הזמן להשתמש בכל הניסיון שצבר אצל הצהובים כדי להוביל קבוצה ולא להיות עוד שחקן נשמה. ריקן נחשב לקשר מרכזי טוב כי הוא גם כבש הרבה, והפועל פ"ת זקוקה לשערים האלה. הבחירה שלו ושל שכטר לעזוב את הספסלים הנוחים בקבוצות הגדולות וללכת להיאבק בפריפריה של ליגת העל ראויה להערכה.
ראו הוזהרתם: הפועל פ"ת צריכה ללמוד מקבוצת אוהדים אחרת, שנתנה לה חמישייה בגביע הטוטו - הפועל ירושלים. בעונתה הראשונה בליגה עניין את האדומים רק דבר אחד: לשרוד. הם שיחקו בצורה הגנתית וחטפו על כך ביקורות, כי היו אמורים להיות קבוצת אוהדים תוססת. הבעיה היא שעל הכנסת צבע לליגה לא מקבלים נקודות, ואין דברים גרועים יותר עבור פרויקטים כאלה מאשר לעשות צעד קדימה ושניים לאחור.
בחזרה לעתיד: חזרה לליגה הלאומית בתוך עונה אחת עלולה להוציא את כל האוויר וההתלהבות סביב הפועל פ"ת ולהחזיר אותה להיות עוד מועדון עצוב עם עבר מפואר. שכטר וריקן אמורים למנוע את זה, ואם הם יצליחו בכך - זה יהיה לא פחות גדול מכל תואר שהם זכו בו.
