ארה"ב, בסיום טורניר בלהות, נפרדה רשמית מכס מלכת כדורגל הנשים העולמי. זה היה אחד הנרטיבים המשמעותיים של המונדיאל באוסטרליה ובניו־זילנד, אולי המשמעותי שבהם, אבל פינה אחת עוד לא נסגרה: מי תהיה היורשת?
זה גמר יוצא מן הכלל, אנגליה מול ספרד היום (13.00) בסידני. הרמה שהן הציגו, גם היכולת המנטלית, היו גבוהות במיוחד. לאורך כל הדרך הן לא רכבו על הכתפיים של שחקנית אחת או שתיים, והפגינו עומק והתמודדות עם משברים בתוך המשחקים וביניהם. ככה נוצרות אלופות. לקראת ההכרעה, קבלו שש דמויות מפתח שדרכן תעבור הדרך להנפה – לא כולל השופטת טורי פנסו, שניצלה את ההיעדרות הנדירה של ארה"ב מהגמר כדי להפוך לאמריקאית הראשונה שתהיה אחראית למשרוקית במעמד.
לורן ג'יימס (אנגליה)
השחקנית המסקרנת ביותר במדי אלופת אירופה הפכה מגיבורה למרשעת, ועכשיו היא יכולה לסגור מעגל במשחק החשוב ביותר. עד לשמינית הגמר היא הייתה המצטיינת של האנגליות, אולי של הטורניר בכלל. שער ניצחון מול דנמרק, ואז הופעה מטורפת עם צמד ועוד שני בישולים נגד סין. חלוצת צ'לסי הגיעה לוהטת לנוקאאוט, אבל קצת לוהטת מדי.
עוד לפני ש־120 הדקות הקשוחות מול ניגריה בשמינית הגמר הסתיימו, ג'יימס איבדה את הראש כשדרכה על מישל אלוזי והורחקה (87). היא חטפה ביקורות ארסיות, גם בבית, בגלל חוסר האחריות (קיבלה השוואות לדייויד בקהאם, עוד מורחק מונדיאל מפורסם), ולמזלה הפנדלים הלכו לצד של שלוש הלביאות. ג'יימס נשלחה ליציע לשני משחקים על ידי פיפ"א, ועכשיו חוזרת לסגל.
הכישרון טס במשפחה. אחיה ריס ג'יימס, גם מצ'לסי, הוא מגן נבחרת הגברים. האב נייג'ל סיפר בראיון לבי־בי־סי כי הוא צובט את עצמו מדי יום כדי להאמין שיש לו שני ילדים במדים הבינלאומיים. לורן היא שחקנית חכמה, יצירתית, סקוררית – אבל גם כזו שהאנגלים תוהים לגביה עכשיו כיוון שכמעט עלתה להם בכישלון. אתמול הסתמן שתפתח מהספסל – וכל מה שדרוש בשביל ההפי־אנד שלה זו כניסה מוצלחת ושער ניצחון. על הדריכה אף אחד לא ידבר יותר.
סלמה פראיואלו (ספרד)
כישרון מחשמל, עם פוטנציאל לקריירה מפוארת וגלי הערצה. ווינריות ואתלטיות – אלו שתי התכונות שהופכות אותה למשהו אחר לגמרי ממה שמכירים בענף. הקיצונית בת ה־19 של ברצלונה, בת לאב ספרדי ואם מגינאה־המשוונית, הייתה כוכבת בריצת 400 מ' משוכות במשך רוב שנות העשרה שלה, והייתה האתלטית השנייה הכי צעירה בהיסטוריה שהשתתפה באליפות אירופה באולמות, שאליה העפילה בגיל 15. היא הייתה הדבר האמיתי, עם סיכוי להגיע לרמת פודיום אולימפי, אבל ב־2020 נאלצה לבחור – העומס הגובר מהאימונים והתחרויות בשני הענפים הובילו לשרשרת פציעות – והיא השאירה את האתלטיקה מאחור. היא העדיפה את הקבוצתיות על פני הבדידות של הרצה למרחקים קצרים.
הרקע האתלטי הופך אותה לשחקנית כנף מפחידה מאוד בזכות המהירות האדירה, שאותה מנצלת פראיואלו עבור מכות מחץ ברגעים הנכונים. היא דווקא לא הצליחה להשפיע בארבעת המשחקים הראשונים כשפתחה בהרכב, אבל אז חורחה וילדה הזיז אותה לעמדת הסופר־מחליפה, והיא סיפקה את הסחורה: השער המכריע בדקה ה־111 ב־1:2 על הולנד ברבע הגמר, ועוד אחד בדרמה הגדולה מול שוודיה בחצי. כוכבת.
מרי ארפס (אנגליה)
שוערת מנצ'סטר יונייטד היא הגיבורה השקטה של הנבחרת הזו. בהתאם לחייהם הלא הוגנים של השוערים, מדברים על השער המיותר שספגה מול קולומביה ברבע ולא על מכלול הכישורים, כמו הגמישות והרפלקסים המדהימים.
אבל הקהל יודע להעריך. שמעו סיפור: חברת נייקי נהנית ממכירות עצומות של חולצות נבחרת אנגליה, גל שרק יתעצם אם המסע יסתיים היום בזכייה במונדיאל, אבל לא הוציאה למכירה את האפודה של ארפס ולא נענתה לדרישות בנושא. בשל כך יותר מ־40 אלף אוהדים חתמו השבוע על עצומה הקוראת לשנות את ההחלטה, שאותה יצרה נערה בת 16 המעריצה את ארפס, וההתאחדות הודיעה כי היא פועלת להתחיל בייצור האפודה.
קאטה קול (ספרד)
אחד הסיפורים המרתקים ביותר של הטורניר. קול בת ה־22 הגיעה לטורניר מעמדת נחיתות רצינית – היא אפילו לא השוערת הראשונה של ברצלונה, חזרה העונה מפציעה בברך שהשביתה אותה לשנה ובמאזן שלה היו אפס משחקים בינלאומיים. הזימון שלה היה במחשבה לעתיד, וגם נבע מכך שסנדרה פאניוס, השוערת הבכירה של בארסה, הייתה אחת מהמורדות במאמן הנבחרת שנזרקו מהסגל. מיסה רודריגס מריאל מדריד פתחה בשלב הבתים. אבל אחרי התבוסה ליפן הצוות המקצועי העצבני החליט לערוך שינוי לפני שמינית הגמר, ומשום מקום, על סמך מה שהראתה באימונים, קול חסרת הניסיון זכתה לבכורה דווקא בשלב נוקאאוט של מונדיאל.
איך זה התחיל? עם החזרת כדור אומללה אחורה של שחקנית הגנה שהפכה לשער עצמי בדקה ה־11. קול הייתה יכולה להתפרק מזה, אבל שכחה מיד מהכל. קול הייתה מעולה בשלושת המשחקים האחרונים, עם המון אומץ ושליטה ברחבה. היא בולדוגית שבאה להתנפל על הזדמנות של פעם במיליון ולהפוך משוערת אלמונית לחלוטין למיתוס לאומי. דברים כאלה לא קורים בכל יום, בכל טורניר, לכל שחקנית.
סרינה ויחמן (אנגליה)
האפקט שיצרה המאמנת ההולנדית באנגליה פשוט מהמם. היא נחשבת למשיחה, לאישה ששברה את הנאחס הסובב את כדורגל הנבחרות בממלכה בזכות ההכתרה באליפות אירופה בקיץ שעבר. השחקניות מעריכות אותה מאוד, והיא משנה את הדרך שבה האנגלים מסתכלים על נשות מקצוע בכדורגל.
השבוע האחרון היה מדהים מהבחינה הזו: בשיא הרצינות, עלו דיווחים שההתאחדות האנגלית תשבור את כל המוסכמות ותמנה את ויחמן למאמנת נבחרת הגברים אחרי שגארת' סאות'גייט יסיים את תפקידו, בעוד פיל נוויל עמד בראש רשימת הפרשנים שטענו שהגיע הזמן להשוות את שכרה של ויחמן לאלו של סאות'גייט ופפ גווארדיולה. זכייה אנגלית במונדיאל יכולה לפתוח את הדלת לעולם כדורגל שונה לגמרי.
אלכסיה פוטייאס (ספרד)
ובסופו של יום, כל העולם מחכה לשחקנית השנה בעולם בשנתיים האחרונות. קשרית ברצלונה נראית בבירור לא בכושר אחרי שהחמיצה את רוב השנה בגלל קרע ברצועת הברך, פציעה שנפלה עליה באימון המסכם לקראת פתיחת היורו בקיץ שעבר.
כשהיא בשיאה, היא סוג של אנדרס אינייסטה, מנהלת משחק מבריקה והתקפית שגם מאיימת ללא הרף על השער. במצבה הנוכחי היא מתוסכלת מאוד בכל פעם שהיא יורדת לספסל (וזה כשהיא פותחת, מה שלא קרה בכל המשחקים) ותקועה ללא שער, ללא בישול, ללא חותם על כל העלייה ההיסטורית לגמר. מצד שני – אנגליה הייתה רוצה שיהיה לה את הנשק הזה היום ביד.
אתמול במונדיאל. שוודיה סיימה במקום השלישי אחרי 0:2 על המארחת אוסטרליה. זו הפעם הרביעית בתשעת גביעי העולם שנערכו עד היום שבה השוודיות זוכות בארד.
